מצטערת אבל לקח לי טיפה זמן.... הייתי צריכה קצת שקט.... טוב הינה הפרק......
פרק 20- יום אחרי הלידה
התעוררתי לבוקר חמים, עם שמש בשמים הסתכלתי סביבי וראיתי את דאגי ולידו שני עגלות.
"בוקר טוב" הוא לחש
"בוקר" אמרתי
הוא לקח אחד מהתינוק והביא לי אותו לידיים. התינוק פיהק והתמתח
"דאגי תיראה הוא מפהק" אמרתי וצחקקתי
"והשני בדרך" אמר דאגי והוציא את התינוק מהעגלה
הוא נתן לי להחזיק את שניהם
"הם כול כך יפים, אתה מאמין שהם שלנו? " שאלתי
"כן" אמר דאגי "איך את מרגישה? "
"בסדר, קצת עייפה אבל מאושרת" אמרתי
"רואים" אמר דאגי וצחקק "החיוך לא יורד לך מהפרצוף"
"היי, תהיי נחמד" אמרתי
"בוקר טוב מר וגברת פוינטר " אמר הרופא שנכנס לחדר "אני שמח שהתעוררת"
"מתי אני משתחררת דוקטור? " שאלתי
"מחרתיים לקראת הערב, האמת שבאתי להגיד לכם שיש מלא עיתונאים וכתבים למטה" אמר הרופא
"תודה דוקטור אנחנו יודעים מה לעשות" אמר דאגי
"טוב, את חייבת לנוח בגלל הניתוח, אני יעזוב אותכם" אמר הרופא ויצא
"כן דאגי לך הביתה תארגן את מה שנשאר ואל תשכח לטפל בעניין הצלמים אני רוצה לחזור לישון קצת" אמרתי "פשוט כואב לי הראש נורא"
"אין בעיה רק תביאי לי את קלי ואמ..." דאגי אמר חושב
"רון" אמרתי
"בדיוק קלי ורון" אמר דאגי "למה רון? "
"כי זה נשמע יפה קלי ורון" אמרתי
"טוב אז אני אקח את קלי ורון כדי שתוכלי לישון טיפה" אמר דאגי
"תודה" אמרתי
"ועכשיו אני אשלח אלייך משהו שישמור עלייך" אמר דאגי
"מה כבר יכול לקרות לי? "
"לא יודע ואני לא לוקח סיכונים"
"באמת? "
"כשזה נוגע אלייך ואליהם אז לא" אמר דאגי
"נכון" אמרתי
"טוב לילה טוב, תחזרי לישון " אמר דאגי
"תודה וביי" אמרתי
הוא הלך לכיוון הדלת יחד עם שתי העגלות ונעצר לשנייה וחזר אחורה
"שחכתי משהו" אמר דאגי
"מה? "שאלתי
"את זה" הוא אמר והרכין את ראשו אליי ונישק אותי על השפתיים דקות ארוכות.
"דאגי, לך כבר אני עייפה ואתה מוציא ממני את כול האנרגיות שכבר אין לי" אמרתי מפסיקה את הנשיקה
"אז את חייבת לי" אמר דאגי
"חייבת מה? " שאלתי
"נשיקה ברור" אמר דאגי
"בסדר אין שוב בעיה" אמרתי
"טוב עכשיו הלכתי באמת ביי" הוא אמר ויצא מהחדר עם רון וקלי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
