אני יודעת אחרי הרבה זמן אבל אני לומדת דיי קשה וכול יום אני מגיעה הביתה ב-4 וחצי ראשון ושני אני חזרת ב-10 בלילה אחרי עבודה גם
אז לוקח לי זמן ועכשיו אני רק כותבת את פרק 30 אז אני מקווה שאני יעלה לעיתים תכופות יותר.
תהנו =]
פרק 25 –אחרי שבוע באוסטרליה
ישבתי לבד על המדרגות מחוץ לבית חושבת על החיים שלי כרגע 'יותר מידי מושלמים בשביל שהם יהיו אמיתיים'
"זה לילה מדהים, עם מזג אוויר מעולה לא ככה אהובתי? " שאל קולו של דאגי מאחורי
"כן" אמרתי
"רוצה לטייל טיפה עם רון וקלי? " שאל דאגי "הם לא נרדמים"
"אין בעיה, תביא אותם ואני אפתח את העגלה בינתיים" אמרתי
"אוקי" אמר דאגי
אחרי כמה דקות של התארגנות מהירה, רון וקלי כבר היו בתוך העגלה ודאגי ואני עושים את דרכינו יחד איתם לטיילת.
"אז...דאגי" אמרתי "איך החיים שלך עד עכשיו? "
"החיים שלי מעולים, יש לי אישה מדהימה, יש לי ילדים יפים ומקסימים יש לי חברים מאוד טובים ומשפחה מדהימה" אמר דאגי "מה איתך? איך החיים שלך עד עכשיו? "
"החיים שלי הם טובים" אמרתי "יש לי בעל מדהים וילדים יפים ומקסימים חברים טובים..."
"אבל מה? " שאל דאגי
"אני רוצה ללמוד, לרכוש השכלה, אבל זה מסובך צריך אישורים מיוחדים בשביל זה" אמרתי
"זה לא רק זה...מה עוד? " שאל דאגי
"בעלי לא נותן לי לעבוד אפילו סתם בתור ספרנית" אמרתי
"כי את לא צריכה" אמר דאגי "אבל תמשיכי"
"אמ... הוא לא נותן לי להוציא פאונד על שום דבר וזה מרגיז" אמרתי "אבל אני אגלה לך משהו"
"אוקי" אמר דאגי
"כשהילדים נולדו, אז הלכתי לחנות תינוקות לקנות כמה דברים שרציתי בשביל הילדים וביקשתי מהחנות לשלוח את זה בדואר ושיהיה רשום השם של ההורים שלי כדי שבעלי לא ידע שזה מהכסף שלי" אמרתי וצחקקתי
"אלוהים אדירים, אני לא מאמין שעשית לי את זה" אמר דאגי צוחק "גם לי יש סוד"
"אוקי" אמרתי
"קניתי לאשתי משהו וזה מחכה לה במזוודה שלי בחדר" אמר דאגי
"או? מה קנית לה? " שאלתי "אם מותר לציין: שוב "
"היא תראה את זה כבר לבד" אמר דאגי
המשכנו ללכת עוד טיפה ואז חזרנו.
"אני נהניתי" אמרתי "אני לא יודעת מה איתך וזה היה טיול מצחיק"
"גם אני" אמר דאגי ונישק אותי
התנתקתי מדאגי והסתכלתי על השעון.
"דאגי יש לנו בעיה קטנה" אמרתי
"והיא? " שאל דאגי
"הם צריכים להתעורר עוד בערך חצי שעה" אמרתי
"או-אוו " אמר דאגי והסתכל עליי במבט של 'חייבים להתארגן מההר לפני שהם מתעוררים'
"אני יודעת, קדימה! " אמרתי
הרמתי את רון ושמתי אותו בעריסה שלו ואחר כך את קלי, ומשם ישר התחלתי להכין את האוכל שלהם ובינתיים דאגי סיים לקפל את העגלה.
"סיימתי" אמר דאגי בשקט
"תודה" אמרתי ונשקתי אותו קצרות על השפתיים.
"איפה הארי? " שאלתי "לא ניראה לי שראיתי אותו מאז שבאתי לפני שבוע בערך"
"הוא מדוכא כהוגן" אמר דאגי "הוא מתגעגע לטל"
"אמ... תכף חוזרת תקרא לי אם הם מתעוררים אני במרפסת" אמרתי ויצאתי החוצה.
הייתי חייבת להתקשר לטל.
"הלו" ענה קולה של טל
"שלום לך" אמרתי
"הדר, מה קורה? " שאלה טל
"אני מעולה מה איתך? איפה את?למה לא טסת לאוסטרליה עם הארי? " שאלתי מהר
"למה מהר כול כך? " שאלה טל
"הילדים צריכים להתעורר בקרוב מאוד" אמרתי
"אה, אני בסדר מדוכאת טיפה, הארי טס ואנחנו סוג של רבנו מעט כי לא יכולתי לטוס הייתי חייבת לעשות משהו מסוים " אמרה טל
"ומה עם עכשיו למה את לא באה? " שאלתי
"אני לא יודעת אני לא חושבת שהוא רוצה לראות אותי" אמרה טל
"תקשיבי ותקשיבי לי טוב, את עכשיו מתקשרת לנמל התעופה ולוקחת מטוס לאוסטרליה ברור לך? " אמרתי בחצי איום "גם תוכלי לדבר עם הארי וגם תוכלי לראות אותי ואת רון וקלי "
"טוב, רגע...." אמרה טל "מה את עושה שם? "
"דאגי,דיכאון,בכי וטום מסביר הכול לא? " שאלתי ושנינו צחקנו
"טוב אני אודיע לך מתי אנחת" אמרה טל
"מעולה, " אמרתי "זזתי אני שומעת בכי מהבית"
"ביי" אמרה טל
"ביי" אמרתי ונתקנו את השיחה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
