בלי יותר מידי מילים, פרק 26!!!
פרק 26
נכנסתי לבית למשמע קולות בכי.
"ששש.... קלי" שמעתי את דאגי אומר "הינה קחי"
נכנסתי לסלון וראיתי את דאגי מאכיל את קלי.
"מה עם רון? הוא התעורר? " שאלתי
"כן, אבל הוא דיי... – " נקטע דאגי על ידי בכי "לא משנה"
"רון..." קראתי לו מעל העריסה "אתה רעב נכון? ואתה רוצה לאכול ואחר כך שאבא יחליף לך? "
"היי! אני יחליף לקלי את מחליפה לו" אמר דאגי במחאה
"אני סתם צוחקת" אמרתי והרמתי את רון.
הבאתי לרון את הבקבוק והתיישבתי על הספה ליד דאגי.
"לפחות הם קמים באותו זמן" אמרתי לדאגי שצחקק
כשרון וקלי סיימו לאכול ועשו גרפס דאגי ואני ניסינו להרדים אותם ומה שהיה מפתיע הם נרדמו מהר. עליתי לחדר של הארי דפקתי על הדלת.
"מי זה? " שאל קולו של הארי
"אני" אמרתי
"הדר? " שאל הארי מופתע
"כן, גם רון וקלי פה אבל הם ישנים כרגע, אתה מוכן לפתוח לי את הדלת, אני רוצה לדבר איתך" אמרתי
"כן שנייה " אמר הארי
"אוקי" אמרתי והמתנתי במשך 2 דקות עד שהוא פתח את הדלת.
"תיזהרי" אמר הארי "שזה לא ייפול זה יעיר את כולם"
ואז ראיתי הר שלם של פחיות בירה, הייתי בשוק.
"כן, אני יודע זה הרבה" אמר הארי
"כדאי לך לסדר את החדר הזה ומהר, מחר בצהריים נוחתת – " התחלתי להגיד "בעצם מחר בבוקר אני אגיד את זה"
"מה? " שאל הארי לא מבין
"מה קורה איתך הארי? אתה לא מודע לכך שאני שבוע פה" אמרתי
"אני יודע, אני וטל רבנו וזה היה בגללי... היה לה פגישה של משהו וכעסתי על זה שהיא לא יכלה לבוא איתי בגלל הפגישה " אמר הארי "היא כועסת עליי מאוד, אני אוהב אותה רק פשוט... זה עיצבן אותי שהיא לא יכלה לבוא בגלל זה"
"ומה היה קורה אם היא הייתה באה למחרת? " שאלתי
"לא יודע, הייתי טיפש היא לא תסלח לי עכשיו" אמר הארי
"אני בטוחה שכן" אמרתי
"איך את כולה להיות בטוחה" שאל הארי
"אני אחותה אני יודעת הכול עליה" אמרתי והוא חייך
"עכשיו לך לישון תקום מחר בבוקר ותסדר את החדר יפה ותנקה אותו בסדר? " אמרתי
"תודה הדר" אמר הארי וחיבק אותי.
יצאתי מהחדר של הארי ועליתי לחדר שלי ושל דאגי, הוא שכב על המיטה בוהה בעריסות של רון וקליף לקחתי את הטלפון וצילמתי את זה.
"בשביל מה זה היה" אמר דאגי כשראה את הפלש
"סתם, תמונה" אמרתי
"בואי, תשכבי לידי" אמר דאגי
"תודה רבה על ההזמנה מר פוינטר" אמרתי
"על לא דבר גברת פוינטר" אמר דאגי ושנינו צחקנו
"על מה חשבת? " שאלתי
"להגיד את הדבר הנכון עכשיו " אמר דאגי
"לא צריך להגיד עכשיו כלום, צריך רק לעצום את העיניים ולשקוע בחלומות מתוקים" אמרתי
"אבל הבטחתי לך שקניתי לך משהו ושתקבלי אותו עכשיו" אמר דאגי
"מתי? " שאלתי
"מקודם כשטיילנו " אמר דאגי
"אה... חשבתי שצחקת" אמרתי
"למה? את צחקת בקטע עם הצעצועים? " שאל דאגי
"לא" אמרתי
"רעה" אמר דאגי
"תודה" אמרתי
"בכול מקרה הינה" אמר דאגי והוציא מתחת לכרית קופסא והושיט לי "תפתחי"
לקחתי את הקופסא ופתחתי אותה ראיתי צמיד כסוף שעל וממנו נופלים אבנים בצבע כחול רויאל.
"ואו..." אמרתי "עכשיו יהיה לי קשה להביא לך מתנה"
"אני לא צריך " אמר דאגי "יש לי אותך"
"אוו..." אמרתי ונשקתי אותו והוא נישק אותי חזרה. "תודה"
"על לא דבר" הוא אמר.
הבטנו אחד השני ונרדמו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
