אז כמו תמיד אני כותבת מלא, ואז נעלמת לכמה חודשים, ואז חוזרת שפתאום תוקף אותי חשק לפוסט, ואז שוב נעלמת .

מה עבר עליי בתקופה הזו? השאלה הנכונה היא מה ~לא~ עבר עליי בתקופה הזו.

אבא של ידיד קרוב שלי נפטר ממחלת הסרטן. זה בהחלט היה שוק גדול בשבילי לשבת בגדנ"ע בשבע בבוקר ולשמוע מהמחנכת שלי שאבא שלו נפטר.

אומנם ידענו שזה יקרה, וידענו שהימים שלו ספורים, אבל זה תמיד בלתי נקלט.

בשביל לתמוך בו נסענו כל החברים לבית של אבא שלו בכפר גלים (אם זכור לי נכון). היה באמת אווירה קשה. התחושה הזו כשנכנסים לתוך המקום בו בעבר גר הבנאדם ורואים את כל האנשים שם, יושבים ומדברים ביניהם, אבל התחושת כבדות פשוט לא נעלמת.

הוא החליט שנלך לטיול בים שנורא קרוב שם, וסתם כולנו הכנסו את הרגליים למים והיה ממש נחמד. ואז, אז הטמטום שלי החליט לתפוס מימדים חדשים- הפלאפון שלי נפל לים!! נו טוב, עכשיו לפחות יש לי את הNOKIA 5230 החדשה .

גדנ"ע. במילה אחת- וואו.

החוויה הזו פשוט היה עצומה עבורי, לקום מוקדם בבוקר, לאכול ארוחה לא מי יודע מה, להזיע שמריצים אותנו בצהריים ממקום למקום, לעמוד בהקשב במשך שעה בשיא החום (!), לצעוק 'כן המפקדת!' ולעשות בסביבות ה300 שכיבות סמיכה בגלל שאני מזיזה שערה מהפנים שלי .

ובכל זאת, עם כל ההתלוננויות הבלתי פוסקות שלי, נהנתי ברמות שבלתי ניתנות לתיאור, קיבלתי המון מהחוויה הזו ובאמת יצאתי בהרגשה שאני מסוגלת להרבה יותר ממה שחשבתי מהמסע הזה.

הכרתי בנות חדשות מהשכבה שלי, שבחיים לא הייתי אומרת להן אפילו 'היי' ועכשיו אני רואה אותן ומחבקת ומעבירה איתן צחוקים מהגדנ"ע.

החזקתי M16 (נתעלם מהעובדה שלא פגעתי במטרה ) ולבשתי מדים. היה פשוט... מדהים!

 באימונים על הM16 .

צוות 6- במים ובאש!

(פרסומת סמוייה לתפוצ'יפס).

וחוץ מזה היו עוד מלא דברים נחמדים כמו היום הולדת של אחותי המדהימה, נסיעות לים, והמון חוויות נחמדות.

נתפסו על חם בידי המצלמה שלי .

מושלם קטן שלי!

Love ya!

חחח וקס מחקה מישהו מטריד.

אולגי ♥

♥

מישהו צריך חתולים? יש בשפע!




Yeah Yeah... ♥

וואו. זה היה ארוך! ♥