המהפכה המיותרת

הכל פשוט חרא מיזדיין,

ההורים חרא, הבצפר חרא, החברים חרא, אנשים חרא,

אינלי כוח לעשות כלום אני מעוצבן כל הזמן אנשים עולים לי על העצבים,

וכל זה, מה? אינלי אם מי לדבר כמו שהיה פעם.

באלי לא להיות כאן שהכל מתחרבן לי בפנים.

אני אוהב אותך אוקי? אולי לפחות תדברי איתי או משו.

למי אני בכלל כותב? אפחד כבר לא אכפת לא ממני,

כולם התרחקו ממני, כולם פשוט, כבר לא אכפת להם ממני,

לא שמתם לב שקורה לי משו?

לא שמתם לב שבאלי למות?

תודה על האכפתיות.