אני החלטתי לעדכן, אינלי מושג מה גגרתי אותי לפה. אבל יש לי קצת כח לעדכון.

אני ממש בדרך של לסגור את הבלוג לגמריי, כי כל כך אינלי כח אליו, ובכלל לישרא.

אבל... יש פה דברים שעושים נוסטלגיה. אז הוא נשאר.. פשוט לא מתעדכן הרבה זמן.

אוחחח תמיד יש את התקופות האלה, וכל אחת מורגשת מוזרה במינה... וזאת לא יוצאת דופן.

קורה לי משו מוזר בזמן האחרון.... מאוד לא אופייני. דרך כלל אני לא חולמת חלומות, ואפילו אם כן.. אין מצב שאני זוכרת אותם.

ועכשיו.... כל כך הרבה חלומות. והם כל כך מוזרים... העיקר כולם מאוד דומים בעלילה אם אפשר להגיד ככה.

וכמה שזה מוזר לי, כי מה שיש שם זה פשוט סוטר ל את המציאות. או שזאת אני שבכח משקרת לעצמי,

מאמינה באיזה משו שבניתי, ואני לא רוצה לפתוח עיניים. זה לא למשהו שקורה מסביב. לא זה לא מהפעמים אלה שיש לך אשליה שמשהו כזה ואתה מתחיל לחשוב על זה ככה ככה וכל זה טוב ויפה ואז זה בכלל שונה.

הקטע הוא שאני, צריכה לשבת, ולהבין, מה אני רוצה. וכמה שאני מנסה להאמין למה שההגיון אומר, יש גם את התת מודה

אני כל כך לא רוצה לקבל כאמת. זה בעצם משו, שאני דמונסטרטיבית מראה שלא אכפת לי, [מראה לעצמי כמה שזה נשמע מוזר =\]

ובתוך תוכי אני יודעת שכן אכפת לי, ושזה כן מזיז לי, ואפילו לא קצת. אוווח אני כל כך מקווה שמתישהו זה יעבור בלי ששום דבר יקרה. הכל אפשרי בחיים כמו שאומרים, אבל עדיף בלי זה. אפשר להגיד שיש דבר שבאמת אני לא מתנגדת אליו, ואול אפילו רוצה שהוא היה, אבל... מצד שני אני כל כך מעדיפה שזה לא היה כי עדיף ככה. גאד אפילו אני לפעמים לא מבינה את עצמי.

חורף, קריר, רטוב, ברררר  אני אוהבת גשם, מאוד. אבל אם להתרטב אז עד הסוף. ולא חלקית.

שאלת הבזמן האחרון: מי באמת החברים שלך?!

יש תאנשים האלה שאתה בקשר חברים איתם... הרבה זמן. שנים למשל, ואז הם מוצאים אנשים שיסתובבו איתם, ופשוט שוכחחים.

עצוב לי בגלל כאלה.

יש ת'אלה שהם יעני חברים שלך... מתקשרים שהם צריכים משהו, ורק כשהם צריכים משו.

ויש תאלה שאומרים לך דברים רק כדי לצאת מגניבים ואתה מכיר אותם כבר כל כך טוב שאתה רגיל לזה.

אבל במצב רע, באים לעזור.

ויש ת'אלה, שאתה חבר שלהם, ושום דבר לא תלוי בכלום. אתם יכולים לא לדבר, סתם ככה כי אין כח חצי שנה, ואז כאילו כלום לא קרה, להפגש ולהמשיך. שאר הטיפוסים שציינתי פה, היו נעלבים על זה. עוד חפירה.

עוד דברים לציין ולזכור. יומטוב.