חברות במבחן.

חח שוב לא עידכנתי הרבה זמן..

התקופה האחרונה לא הייתה משהו אבל עכשיו תקופה חדשה..

כולם להגיד מזל טוב, יש לי חבר חדש..

אני אוהבת אותך כ"כ!!!

יאללה לפרק

פרק -24-

הייתי בחדרי עם עידו כשצלצול הדלת נשמע.

חשבתי שזאת אמא שלי אז התלבשנו ממש מהר.

אני:"כן.." אמרתי כשירדתי במדרגות.

לורין נכנסה כשהיא בוכה והתיישבה על הספה הגדולה.

אני:"מאמי.. מה קרה?" שאלתי לחוצה.

לורין:"בן.. הוא.. בגד בי" אמרה ושוב פרצה בבכי.

עידו:"טוב נראלי שאני אזוז.. נדבר אחרי זה" הוא נשק לי על הלחי והלך.

הבאתי ללורין כוס מים מהמטבח והתיישבתי לידה.

אני:"ספרי לי"

היא סיפרה לי איך הוא הכיר אותה, איך הוא נפגש איתה, הכל.

"אתה מפגר או מה?" שאל עידו את בן ברגע שנכנס אליו הביתה.

בן:"מה עכשיו?" שאל מיואש מהיום הארוך שמסרב להיגמר.

עידו:"סיפרת לה. אני אמרתי לך לשכוח מזה נכון?"

בן:"לא יכולתי. אני לא יודע לשקר לה"

עידו:"עזוב. אבוד לך איתה. אתה לא יודע כמה היא מאוכזבת ממך"

בן:"אווחחח איזה מפגר אני. הייתי חייב להרוס לעצמי" אמר ודמעה נזלה מעיניו.

עידו:"טוב אני אשאיר אותך פה לבכות יא כוסית. תדבר איתה, חבל לאבד כזאת אהבה" אמר ויצא.

"טוב אז אני אכנס" אמרה סיגל לאלי בזמן שעמדו מחוץ לביתה.

אלי:"את רוצה שאני אכנס איתך?"

סיגל:"עדיף שלא.. הילדה שלי כאן"

אלי:"זה בסדר. נתראה מחר" אמר ונישק אותה נשיקה מלאת אהבה ותשוקה.

"לורין יש לך טלפון" אמרתי לה בזמן ששטפה פנים בשירותים.

לורין:"אם זה בן אל תעני"

אני:"אמא שלך"

לורין:"תביאי.." אמרה לקחה את המכשיר, "הלו.. הכל בסדר.. לא בכיתי.. עם בן?.. כולם יהיו שם?.. טוב אני אבוא.. ביי אמא"

אני:"מה קרה?"

לורין:"סתם.. ארוחת ערב משפחתית.. אני צריכה לבוא עם בן"

אני:"את חייבת לסלוח לו, יש לכם ילדה"

לורין:"נראה כבר.. אני לא במצב של לחשוב, אבל נראה לי שאני אחזור הביתה.. אני צריכה ללכת איתו לארוחת ערב לא בא לי להדאיג את ההורים שלי עם כל השטויות האלה. עדיף שלא ידעו"

אני:"את צודקת"

אמא שלי נכנסה לחדר וחייכה.

אני:"היי אמא.. איזה חיוך"

סיגל:"היי בנות.. אני אהיה בחדר שלי"

אני:"אני כבר אבוא אליך"

לורין:"איזה חיוך יש לה. היא ממש בעננים"

אני:"כן יש לה איזה חבר חדש או משהו כזה"

לורין:"לפחות לה טוב"

אני:"עדיף שתחזרי עכשיו הביתה. תשלימי עם בן, תלכו לארוחת ערב אחרי זה תחליטי מה לעשות"

לורין:"תודה"

אני:"על מה?! שטויות בשביל זה אני פה" אמרתי וחיבקתי אותה.

צלצול הטלפון נשמע ובן ניגש להרים אותו.

"הלו?" ענה בחוסר חשק.

"בן.. תתארגן אנחנו הולכים להורים שלי" נשמע קולה של לורין מצדו השני של הקו.

בן:"אני כ"כ שמח לשמוע אותך. את סולחת לי?"

לורין:"נדבר על זה אחר כך. שלא תעז להגיד להורים שלי שרבנו. אנחנו מתנהגים כרגיל"

בן:"איפה את?"

לורין:"עוד 10 דקות בבית הייתי אצל טום"

בן:"טוב יש לי ממתינה אני יתארגן עד שתבואי"

"הלו?" ענה לקו השני.

"שלום גם לך חתיך" קולה של בחורה צעירה נשמע.

בן:"רז.."

רז:"היי חתיך.. מה קורה?"

בן:"לא קורה. רבתי עם חברה שלי"

רז:"מעניין. מה אתה עושה מחר?"

בן:"לומד. יש עוד שבוע"

רז:"אז אתה מבריז. אני הולכת לארוחת ערב מציקה אצל המשפחה ואז אני יתקשר אליך" אמרה בחיוך וניתקה.

לורין נכנסה הביתה בדיוק איך שבן ניתק.

בן:"יפה שלי" אמר וחיבק אותה.

לורין השתחררה מהחיבוק שכל כך הייתה צריכה ,"אני עוד לא סלחתי לך. נדבר על זה אחר כך. ככה אתה הולך?" שאלה והסתכלה על השורט והגופייה שלבש.

בן:"לא הספקתי אז.. שניה אני אחליף לג'ינס"

בן ולורין נכנסו למכוניתו של בן ונסעו לכיוון דרום ת"א.

כל הדרך הייתה מן שתיקה כזאת מעיקה.

כשהגיעו ובן החנה את האוטו בחניה הגדולה מחוץ לבית לורין פצחה את פיה, "תתנהג כרגיל. אני לא רוצה להדאיג את ההורים שלי"

אמרה וסידרה מעט את חולצתו.

הם נכנסו לגינה הגדולה שהקיפו אותה עצים ודפקו על הדלת.

"אמא" אמרה לורין וחיבקה את אמא שלה שלא ראתה מזה זמן רב.

אמא:"בואי תראי מי כאן.. את בטח תשמחי"

לורין הביטה סביבה וראתה את התלתלים של בת הדודה האהובה עליה..

"רז........." צעקה..

מקווה שאהבתם.

טולטול33>