החיים שלי קורסים לנגד עיניי...אני אפילו כבר לא מדברת על משקל...אני מדברת על מה שמסביב...על האנשים הקרובים אליי.
אני מדברת על המשפחה שלי,על אבא שלי,על הכלב שלי...על הפרנסה.
על הדברים הבאמת חשובים...אלו שלחלק מהאנשים אלו דברים מאוד טריוויאלים,מאוד מובנים מאליו.
אף אחד לא יודע למה אבא שלי מאבד הרבה דם...הוא כבר מיום רביעי מאושפז בבי''ח וכל הזמן מנסים לייצב לו את הלחץ דם ללא הצלחה...
הכלב שלי בדיכאון,כל שנייה מסתכל על דלת הכניסה,ולפעמים בוכה...ובנוסף לזה יש כ''כ הרבה חובות...שאפילו אם תיהיה לי עבודה(והלוואי ותיהיה לי עבודה,אני מחכה כבר המון זמן לתשובה)אני לא אצליח להציל את הבית-או שנמכור אותו או שהבנק יקח לנו אותו.
בקיצור המצב לא משהו...העיקר כאשר שואלים לשלומי אני עונה ש''החיים טובים''פחח ממש!
ואין לי תיאבון,ולמרות זאת אני לא יורדת...הבטן שלי נפוחה משהו פחד,אני מקווה שזה בגלל שאני עומדת לקבל מחזור...
טוב,סתם רציתי לפרוק...333>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
