טוב רק רציתי לעדכן אחרי הרבה זמן שלא ביקרתי פה שהגעתי ליעד ואפילו פחות-58.7!
כמובן שזה לא מספיק....יש עליי 20 קילו עודפים לפחות!!!
חוץ מהמשקל ששימח אותי הכל דפוק בחיים שלי!
הבנתי שעדיף ייאוש על פני לחץ במבחנים....הגעתי למבחן בהרגשה של ''אני בטוח הולכת להיכשל אבל ננסה בכל זאת כי אסור לי לוותר אחרי כל הלמידה הזוועתית שהייתה''ובסוף יצאתי בהרגשה ממש טובה...נקווה שזאת לא רק הרגשה...
ואז כמובן אחרי כמה ימים של כמעט אופוריה(כי כבר סיימתי את כל המבחנים לשנה הזאת)באה הריקנות והמועקה שהלכה והתגברה בהמשך-
הבגרות הסתיימה בדיוק לפני שבועיים(לא להאמין מה לא עברו חודשיים?!)ואז בשבוע לאחר הבגרות ניגשתי ללשכת העבודה במטרה כמובן לעבוד בעבודה מועדפת בשביל לקבל את המענק שכ''כ חשוב לי....היה לי בראש לעבוד כמלצרית בבית מלון ואז התברר לי שצריך אנגלית טובה-(wtf?!)מה שכמובן אין לי(אבל זה לא משנה לי אני אשלח את הקורות חיים שלי לשם בכל זאת!)בקיצור אחרי שהתברר לי את זה אמרתי למה לא אני אעבוד בתחנת דלק בתור מוכרת בחנות מזון(כמו yellow)-הלכתי לשתי מקומות עבודה.בראשונה הוא הסכים לקבל אותי רק לניסיון ובשנייה המנהל היה ממש מגעיל אליי וטען שאין לי ניסיון(מה שנכון בעקרון אבל הוא דיבר אליי כאילו מעולם לא עבדתי!)וכמובן אפילו לניסיון לא קיבל.
בקיצור ביום ראשון הגעתי לאותה תחנה.הגעתי בבוקר בשעה 8 בדיוק כפי שהוא אמר לי אלא מה?שברגע שאני מגיעה לשם(וקשה להגיע לשם זה נמצא בצד השני של העיר במקום שומם ליד בית קברות!)הוא אומר לי שהבחורה שהייתה אמורה ללמד אותי תיהיה בסוף רק ב-3!אז אמרתי בסדר אני אבוא ב-3 אבל לא יודעת אם אני אהייה עד סוף המשמרת(המשמרת מסתיימת ב-11 בלילה)כי זאת בעיה לחזור מהאיזור הזה בשעה כזאת(אין אוטובוס!)אז הוא אמר שאני אהייה כמה שאני אוכל...אהה כן הוא אמר שהוא יקבל אותי להתלמדות במשך שבוע ורק אז הוא יחליט.
באתי ב-3 כפי שסיכמנו ואכן הבחורה הזאת הייתה....רק לאחר כשעה בערך היא הסכימה להתייחס אליי(ולא בגלל שהיה לחץ אלא יותר כי היא הייתה עסוקה בלהתבדח עם הבנים שעובדים איתה)היא הייתה נחמדה...בערך....ולא ממש סובלנית כלפיי....היא הסבירה מאוד מהר את הדברים ועשתה פרצופים כששאלתי אותה שוב.מה לעשות אני איטית.יש לציין שהיא ההיפך הגמור ממני ומלאת ביטחון עצמי למרות שהיא ממש לא נראית כמו דוגמנית והבנים בתחנה ממש סוגדים לה!היא די מנהלת שם את התחנה.בכל אופן נשארתי בסוף עד שעה 11 כי היה לי חשוב ללמוד כמה שיותר.(זה המקום הכי מטונף שהייתי בו! בכלל לא מנקים....עושים טובה שמעבירים סמרטוט מסריח עם מים בלבד פעם ביום אם בכלל....ג'וקים ענקיים בכל מקום בעיקר על מכונת הקפה-איך אנשים שותים מזה אני לא יודעת זה ממש מפגע תברואתי!)בכל אופן בסוף המשמרת היא התקשרה למנהל שלה ושאלה מה קורה לגביי הוא אמר לה שאני לא אבוא למחרת והוא כבר יצור איתי קשר.(הוא שאל אותה בטלפון איך אני והיא ''בסדר....בסדר''בנימה כזאת שאומרת בעצם ההיפך הוא גם שאל אותה אם זה בסדר שתלמד שני מתלמדים למחרת-אותי ועוד אחד חדש.היא לא הסכימה כי זה יותר מדי בשבילה.-והיא צודקת מישהו אחר היה צריך לעשות לי את ההתלמדות לא הכל צריך להיות מוטל על הכתפיים שלה אבל כנראה אף אחד אחר לא הסכים)
בקיצור מאז לא שמעתי ממנו.ואני לא יודעת מה יהיה עם הכסף הזה על היום המסכן שהייתי בו.
אני כ''כ מאוכזבת מעצמי...מרגישה כ''כ כישלון.בשביל מה אני מתאמצת בכלל"?אני הרי לא טובה בכלום!
זה נכון שאם אחד מבני המשפחה מת ממחלה או תאונה(לא התאבדות!הבנתי שזה לא עובד לגביי התאבדות...) הבנק פוטר ממשכנתא?
בקיצור אני רוצה למות אולי אם אני אתחיל להקיא אני אמות מהר יותר...לא יודעת.
אני מקווה שיקבלו אותי לעבודה בבית מלון למרות שאני יודעת שהסיכויים אפסיים.טוב לא נורא מקסימום ישבר לי שוב פעם הלב...שוב פעם אני אתאכזב.אבל היי-אני רגילה לזה!זה לא חדש לי...מאז שאני חיה אני רק חווה אכזבות.נראה לי שהיו לי רק 3 רגעים מאושרים בחיים(היי זה גם משהו)-כשהאח הקטן שלי נולד.שהביאו לי כלב.וכשהצלחתי להגיע ל-44 קילו.וזהו בעצם.אבל באמת שהחיים מאז הם רק במגמת ירידה....לנקודת השפל הכי נמוכה.
הלכנו ביום שבת(אני,ההורים ואחי הקטן) לאיזה מרכז מסחרי בעיר....אני זוכרת שעברנו בין החנויות....חלק מהאנשים הביטו לעברי כמה שניות והרגשתי כאילו הם נגעלים...בחלק אחר של הזמן הרגשתי כמו סוג של רוח רפאים(לא בגלל שאני רזה או משהו כזה)שאנשים יכולים לעבור דרכי כאילו אני לא באמת קיימת...מן משהו שלא באמת נמצא שם.הרגשתי כמו מתה מהלכת שעצם קיומה הוא רק בגלל שהגוף הדפוק שלה עדיין נושם...אבל חוץ מזה כלום.היא חלולה.לא מכילה כלום.
למעשה אני עדיין מרגישה ככה.כל הזמן.וזה רק הולך ומחריף...
.......
בבלוג זה
בכל הבלוגים
