אחרי הפוגה ממש ארוכה של דיכאונות בעיקר אני שוב כאן.
אז הסתדרתי...ובעזרת השם שזה ישאר כך!
מצאתי עבודה סוף סוף!התחלתי כבר מסוף יולי אבל אז אלו היו רק ימי ניסיון ורק לא מזמן קיבלו אותי רשמית ועוד למשרה מלאה!
ככה שאני עובדת נון סטופ ובקושי נושמת אבל זה טוב לי...באמת שטוב לי אפילו שמדובר בעבודה סופר מלחיצה.
אבל אז כשמגיעים לשעה 5 -5 וחצי וצריך לחזור הבייתה שוב פעם הדיכאון משתלט עליי עד כדי כך שאני פשוט תופסת אוטובוס לת''א וחוזרת בלילה רק כדי לא להיות בבית-איתם.
אני לא יכולה לחיות יותר בבית שלי...זה בלתי אפשרי!אתמול פשוט הרסו לי את ערב יום שישי!
דודה שלי הגיעה עם הילדים ואיך שהיא נכנסה היא התחילה לצעוק עליי ולתפוס את הראש בין הידיים....
אחר''כ היא לקחה אותי למטבח ונאמה לי במשך שעתיים שנראו לפחות כמו 10 שעות....ואז היא התחילה לבכות....ואז אמא הצטרפה...שתי מאמות שמנות שמחבקות אחת את השנייה וגורמות לי להרגיש כמו זבל מהלך...
''את יודעת יש בחורות באמת מכוערות שאי אפשר להסתכל עליהן''-יופי.
''אני יודעת שאת מרגישה כישלון...בסדר אני יכולה להבין...''-יופי.
בת דודה שלי בת ה-9 וחצי-''אני שוקלת 29 קילו ואת 5!מזה את יותר רזה ממני!''-פחחחחחחחחחחחחח
תגידו אתם התחלקתם על השכל?!אתם נורמאלים?!אתם מתייחסים אליי כמו ילדה מפגרת בת 12 שעושה משחקי צומי(כן ככה דודה שלי חושבת עליי ועל אנורקסיה באופן כללי)שוכחים שעוד מעט אני כבר ''אחגוג''(למרות שאני באמת מקווה שתיהיה לי יום הולדת טובה-משקל נמוך יותר)24!דיי!אני לא תינוקת אפילו כבר לא קטינה...תעזבו אותי בשקט!זה הגוף שלי ורק שלי ואני אעשה מה שבא לי ואיך שבא לי ומתי שבא לי!ואני לא אחייה למען אף אחד ולא אתחשב באף אחד ואני לא אהייה אומללה רק בשביל לא לאמלל אף אחד!אפילו לא בשביל אמא שלי!
מה אני אעשה?!אני רוצה להשכיר דירה ופשוט לברוח מכאן ולא לספר לאף אחד לאן אבל מצד שני אם לא אעזור לאמא שלי עם המשכורת היא תישאר בסוף ברחוב עם האחים שלי והכלב והאבא הכלב....אני אבודה!
מה לעשות?!
נ.ב-עוד מעט החלפת קידומת בעזרת השם ל-4!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
