הדרך שלי...

לשבת מול מסך המחשב עם כוס ספל רותח של נס קפה שמכיל בקושי 20 קל' וגם זה יותר מדי בשבילי...עצוב משהו.

להיות כבר מזמן בקידומת 4 ולרצות כבר להיות בקידומת 3.

לחשוב שהיקף-83 84 הוא רחב מידי ומידה 34 כנראה לא צרה מספיק.

לחשוב שבנים הם מטרד והם מיותרים לחלוטין.

להסתכל על הרגליים של בערך כל בחורה שעוברת ברחוב-בייחוד אם הן רק בתחילת גיל ההתבגרות(אז הן הכי רזות...).

לרצות לשקול כמו בת הדודה בת ה-9 שלך.

להסתובב שעות על הרגליים ברחבי העיר ולהיכנס בערך לכל מכולת אפשרית ואז להתלבט שעות כשאת קוראת בקפידה את טבלת הקלוריות מ-א עד ת' לכל מוצר מזון רב שומני ועתיר קלוריות ורק אז להחליט את ההחלטה הידועה מראש שאין סיכוי שאת קונה את החרא הזה כי את עוד עלולה לאכול אותו!!!

להרגיש טוב לחמש דקות רק בשביל שיהיה לך תירוץ ללכת לאכול ואז להרגיש רע למשך שבוע שלם ופשוט להפסיק לאכול.

לרצות למות.לרצות למות.לרצות למות.

אבל מה-עולים על המשקל והנה עוד קילו ירד ואת בסוג של גן עדן עד השקילה או הבולמוס הבא שיכול לבוא בעוד ממש כמה דק'.

אני לא גאה בסדר היום/תפריט האכילה שלי אבל זאת מי שאני וזה מה שבחרתי.

לא הייתה לי אפשרות אחרת גם אילו רציתי-לא הייתה וגם לא תיהיה.

ותמיד הייתי כזאת שלא תטעו.וכאשר לא הייתי כזאת אז החיים היו באמת גיהנום עלי אדמות.

רק ככה אני מסוגלת לתפקד ואף אחד לא יכול לשכנע אותי אחרת.

להית'.