דודה שלי:'''וואו את רזית ממש מלא.....כמה רזית?
אני:''לא ממש לא רזיתי הרבה....רזיתי קצת''
דודה שלי:''לפחות 5 קילו ירדת....כמה רזית תספרי לי?
אני(מנסה לעכל את מה שהיא אמרה לי,ללא הצלחה יש לציין):''אני מתביישת לומר כי אני נראת הרבה יותר....בסביבות 11''.
היא בתגובה שמה את היד על המצח כהמומה.
ואני רציתי למות....ידעתי שזה מה שיקרה....אני לא סתם מדמיינת....היא ממש לחצה עליי לספר לה גם בפעם הקודמת זה היה ככה אבל התחמקתי באלגנטיות....הפעם לא ממש הצלחתי.
הוספתי כמו מטומטמת שיש עליי לפחות 15 קילו עודפים והיא בתגובה -''מה פתאום תשארי כמו שאת...אולי עוד 3-4 קילוגרמים''
וגם הוסיפה-''בחלק העליון ממש רזית...אבל ירכיים תמיד יהיו יש לך את המבנה של אמא שלך וגם פנים מלאות וזה יראה מוזר אם הפנים יהיו גדולות מהגוף...''ועוד פנינים הוסיפה-''אי אפשר לשנות מבנה גוף גם אם תרזי המון וגם אם תעשי הרבה ספורט''(תירוץ של שמנות).
ואז הייתה הארוחה ואני עדיין במצב של הלם והדחקה ממה שהיא אמרה-עדיין לא הבנתי....
לא היה אפילו קולה דיאט רק משקאות מוגזים ודוחים עם ים סוכר....סלטים שטבעו בשמן........מרק שועית עם חתיכות של עצמות(בלעעעע)-שמאוחר יותר כולם הפליצו ממנו(חחחח איזה גועל)כל מיני דגים מרוקאיים שכמובן טבעו בשמן,תפו''א עם עוף שנראה גרוטסקי,ופסטה בלי כלום שהילדים אוהבים לשים עליה קטשופ ואורז אפונה וכל השטויות האלה.גועל נפש.
הצלחת שלי כמובן הייתה ריקה ונשארה ריקה לאורך כל הארוחה כשמידי פעם דודה שלי ואמא שלי זורקות הערות לעברי שכמובן שמתי עליהן פס אחד גדול....לא רק הפחד מהשמנה הניע אותי הארוחה הזאת פשוט הגעילה אותי....איך שאחרים אכלו....זה שהכל סובב סביב האוכל....השיחות המטומטמות....רציתי לברוח משם.....מרוב שהתביישתי שאני לא מעזה לאכול בעוד שכולם אוכלים לא היה לי נעים להסתכל עליהם כל רגע השפלתי מבט מחשש שהם יעירו לי עוד קצת או שיחשבו חלילה שמא אני רעבה ויכריחו אותי לאכול.
בסוף,בת דודה שלי כולה בת 9 אבל הרבה יותר חכמה ממני ראתה שאני לא אוכלת והציע לי ללכת לשחק איתה כי אני במילא אני לא אוכלת-אוחחח הקרן אור היחידה בחיים שלי(באמת שרק בזכותה הגעתי לסבתא וסבא האחרים פשוט לא עניינו אותי)והיא בעצמה בקושי אכלה(לא היא ממש לא מושפעת ממני זה האופי שלה היא תמיד ככה בארוחות).
בקיצור היו צחוקים עם הבני דודים שלי ממש שיגענו את סבתא שלי-חחחחחח
לכמה שעות שכחתי מהצרות שלי....טוב שהלכתי.
היו גם עוגות בסוף אבל לא נגעתי בהן.רק כוס מים.זהו.
חזרתי במצב רוח מרומם מנסה לשכוח מה שדודה שלי אמרה לי....זה לא נמשך יותר מדי זמן.
בסביבות 4 אני שומעת רעש(הייתי בסלון לא ישנתי עדיין)אני מציצה החוצה ורואה בחורה צעירה יוצאת מאיזו מכונית....בהתחלה לא זיהיתי אותה אבל חשבתי שהיא עוצרת נשימה וממש רזה כו דוגמנית....ואז אני רואה אותה נכנסת לבניין שלי.עשיתי אחד ועוד אחד-חוץ ממני בבניין גרה עוד בחורה בדיוק בגילי, אין אחרות השאר מבוגרות.ואני מעולם לא קנאתי בה ככה ממש לא.תמיד חשבתי שיש לה פנים מאוד יפות אבל שהיא מלאה ואני תודה לאל יותר רזה ממנה ולפחות בזה אני יותר טובה ממנה.וכן,היא גם לומדת כבר כמה זמן את הדבר שהכי הייתי רוצה ללמוד-מדעי התזונה.היא מספיק חכמה בשביל זה ואני לא.ועכשיו היא גם יותר רזה ממני-הרבה יותר רזה.יופי טופי אלוקים ממש אוהב להתעלל בי.
אני כבר חושבת שהכל לחינם ואני בחיים לא יהיה רזה.לנצח יהיה כישלון מהדהד.אפילו בזה אני לא טובה.
אז במה אני טובה?-בכלום.פשוט כלום.
אני אפס מאופס שכבר לא מסוגל לראות את עצמו במראה.יצור מעוות ונחות.
ואני ממש לא הולכת לברוח לאכול....אני שונאת...מ-ת-ע-ב-ת אוכל!
בשביל מה לי להאכיל את הגוף האידיוטי שלי ובכך בעצם להאריך את החיים העלובים שלי...?אני רוצה כבר לסיים עם הכל!
ושוב פעם אני לא הולכת להתאבד!
..............
בבלוג זה
בכל הבלוגים
