סיפור על טוקיו הוטל!

אמממ פרק 4,

[גיאורג מצטרף בהמשך!]

אנג'י לא ממש ידעה מה להגיד, היא התחילה לגמגם:

"אה...טום תשמע...אה...אני...".

טום סגר את הדלת והתקרב לאנג'י, "מה קרה?" הוא שאל.

"תשמע טום, אני אה..צריכה לדבר איתך".

הוא התיישב על הגדר, היא התיישבה לידו,.

"כן...מה רצית לשאול?" הוא הסתכל עליה.

"אמ...תשמע, חברה שלי , טיפאני, מאוד מאוד מאוד אוהבת אותך, אתה יודע, היא מכירה אותך מ-טוקיו הוטל, אז היא אמרה לי עכשיו שהיא באה לכאן, וזה יוצא בערב של הסילבסטר! אז.. חשבתי שזה יהיה ממש לא יפה מצדי ללכת איתך, כי אני בטוחה שהיא לא באה רק בגללי...היא באה גם בגללך, אז אולי תלך איתה?,כי זה יהיה ממש לא יפה מצדי... מה אתה אומר?".

אנג'י:

-אחרי שאמרתי את זה לטום, ראיתי שהוא קצת התבאס, אבל אמרתי לעצמי שאין מצב

 שטום קאוליץ יתבאס בגללי...אבל מהר  הוספתי: "אני יודעת ששאלת אותי, אבל אתה בטח תמצא מישהי כבר בעוד חמש דקות, כל הבנות כלכך רוצות להיות איתך, לא תהיה לך בעיה למצוא".

טום חייך, אבל לא את החיוך הרגיל שלו, חיוך של: "טוב, אם את אומרת".

הצטערתי.

טום:

אני לא מבין למה בכלל הצעתי לה מההתחלה, אפשר לחשוב, יכולתי ללכת לבד, וגם בכלל אני לא מבין למה עושים מזה עניין!, החברה שלה לא יכולה להסתדר איכשהו?, אחרי הכל, גם לי יש חיים.

זה נראה כאילו אנג'י שמחה להיפטר ממני.

טום נכנס הביתה וביל ישב מול הטלוויזיה. טום התחיל לעלות במדרגות.

"לא אומרים שלום?" שאל ביל.

"פפפ...." טום ירד בחזרה והתיישב ליד ביל.

"למה אתה נראה כאילו גזרו לך ראסטה?" שאל ביל.

"אווף גם כן אתה!" אמר טום.

"דבר כבר!" התעצבן ביל.

"סתם נו...אנג'י העיפה אותי....לא שהיה לה בדיוק ממה אבל.."

 "אבל?" שאל ביל.

"היא רוצה שאני אלך עם החברה שלה, שבאה לפה בדיוק בערב של הסילבסטר..." אמר טום.

"החברה שלה, היא מעריצה?" שאל ביל.

"ככה אנג'י אמרה..." אמר טום.

"אבל למה אתה מתבאס?, אתה אוהב אותה?" שאל ביל בשקט.

"אני..... אני לא יודע, אני מכיר אותה רק קצת זמן..." לחש טום.

הטלפון של טום צלצל, הוא ענה ותוך כדי שהוא מדבר, הוא עלה לחדר שלו וטרק את הדלת.

- -

הערב של הסילבסטר הגיע-

טום התארגן בחדר שלו, ביל נכנס.

"שלום ראסטה" אמר ביל, לקח כיסא והתיישב ליד טום.

"שלום..." אמר טום תוך כדי שהוא מחטט בארון שלו בחיפוש אחרי הכובע שהוא רצה.

"תגיד, ראית ת'כובע עם המשבצות החומות?" שאל טום את ביל.

"למה אתה צריך דווקא אותו?!, יש לך איזה 70 כובעים אחרים!" אמר ביל.

"אבל..." התחיל טום להגיד...

"טוב נו, אני אקח את זה" אמר טום.

טום התקשר לאנג'י:

"הלו?" היא ענתה.

"אנג'י?"

"היי טום!"

"היי...אה...החברה שלך אצלך?"

"אממ...כן"

"אז מתי לבוא?"

"היא אומרת שעוד עשר דקות, אם אתה יכול..."

"כן, אני אבוא".

טום יצא, ביל נשאר בבית והתלבט אם ללכת, הוא לא רצה ללכת לבד, אבל גם לא רצה להישאר בבית.

לבסוף החליט ביל ללכת.

הוא יצא והלך עד שהגיע למועדון, הוא נכנס וחיפש את טום.

הוא הגיע לבר והזמין בירה, פתאום הוא ראה את טום.

"טום!".

טום הסתובב והלך אל ביל, עם טיפאני.

"היי ביל, בסוף החלטת לבוא?" שאל טום.

"כן..." אמר ביל והסתכל על טיפאני.

"היי" טיפאני חייכה.

"היי" ביל אמר.

"אה...ביל זאת טיפאני".

אנג'י נכנסה למועדון וחיפשה במבטה את טום וטיפאני שיצאו לפניה.

היא הלכה לבר וראתה את ביל יושב.

"היי" היא אמרה לו והתיישבה לידו.

"היי" הוא חייך.

[עד הרגע הזה, ביל ואנג'י לא דיברו כמעט.]

"אתה לא אה...באת עם...מישהי?" היא שאלה והסתכלה מסביב.

"לא....".

אנג'י חשבה לעצמה שזה ממש מוזר שדווקא ביל קאוליץ לא הולך עם אף אחת.

בדיוק אז, המוזיקה הרועשת התחלפה במוזיקה שקטה, כל הזוגות התחילו לרקוד סלוואו.

ביל קם, "את באה?" הוא שאל את אנג'י.

היא חייכה,

"כן!".

ושניהם קמו והתחילו לרקוד.

טום הסתכל מהצד וקינא בביל, וביל שכח שטום היה אמור לרקוד עכשיו, עם אנג'י.

השעה הייתה דקה לשתיים עשרה, כולם התחילו לספור את השניות לתחילת השנה החדשה.

10,9,8,7,6,5,4,3,2,1......

ביל לא ידע איך, גם אנג'י לא ידעה איך זה קרה,

אבל, הם התנשקו.

המשך בקרוב=]

לא יקרה לכם כלום אם תגיבו!