סיפור על טוקיו הוטל!

טוב אז הנה פרק 5, גיאורג נכנס לסיפור,

וקורה משהו...תדעו אם תקראווו!=].

ו...תגובות?!

פרק 5.

מהפרק הקודם:

אנג'י הסתכלה על ביל, הוא שתק, הוא הרגיש רע, גם היא.

"אני..." היא התחילה להגיד.

"כן גם...אני...אה..." הוא ניסה להגיד.

טום כל אותו זמן הסתכל וכעס מאוד על ביל, וגם על אנג'י.

אנג'י אמרה לביל: "אה..אני חושבת שטיפאני קצת שיכורה..אז אני אה...אלך לראות מה קורה איתה...".

"טוב...אה...ביי" אמר ביל.

היא התרחקה, וביל לא הבין מה קורה לו.

ביל חיפש את טום,אבל טום הלך הביתה, אחרי שנפרד מטיפאני.

הוא כעס כ"כ, גם על ביל, שיידע שהוא היה אמור להיות באותו רגע עם אנג'י, וכעס על אנג'י, היא לא חושבת עליו?!, אפילו לא קצת?.

ביל הלך הביתה, הוא הרגיש רע מאוד, טום היה אמור להיות עם אנג'י באותו הרגע, והוא גם לא הבין, האם הוא בעצמו אוהב אותה?.

ביל הגיע הביתה, הבית היה חשוך.

ביל עלה למעלה, לחדר של טום.

הוא פתח את הדלת, טום שכב במיטה והיה עם האמפי שלו.

"טום..." ביל התחיל להגיד וראה שטום לא מקשיב לו.

ביל התקרב והוציא לטום ת'אוזניות מהאוזניים.

"מה אתה עושה?" התרגז טום.

"טום תשמע, אני יודע ש..כאילו..אני מתכוון.." ניסה ביל.

"לא אכפת לי למה התכוונת! אתה נישקת את אנג'י! אל תנסה לתקן, זה כבר קרה!".

והוא הסתובב עם הגב אל ביל והחזיר את האוזניות לאוזניים.

ביל יצא מהחדר ונשכב במיטה שלו.

"מה אני עושה?".

אנג'י וטיפאני הלכו לבית של אנג'י.

טיפאני הייתה שיכורה, אנג'י הייתה צריכה לעזור לה לעלות בכל המדרגות.

הן הגיעו וטיפאני נשכבה על המיטה של אנג'י והתחילה לנחור.

אם אנג'י לא הייתה מבואסת ועייפה היא בטוח הייתה צוחקת,אבל היא הייתה כל כך עייפה שהיא נרדמה מיד.

ביל קם בבוקר וירד למטה, הוא ראה את טום מדבר בטלפון.

טום סיים את השיחה והסתכל על ביל, הוא לא אמר כלום, רק נעץ בו מבט כועס.

טום הסתובב והתכוון לצאת מהדלת, אבל ביל עצר אותו: "תשמע טום, אני באמת לא התכוונתי, אני שכחתי מהכל, לא שמתי לב למה שקרה, אם הייתי יודע שזה מה שהולך לקרות, אז לא הייתי עושה את זה, אבל רק שתדע שאני לא אוהב אותה, אז היא כולה שלך".

ביל הרגיש את הדמעות, הוא הבין.

הוא אוהב אותה.

טום הסתכל על ביל, הוא אמר: "טוב, אני חושב שאני סולח לך, אחרי הכל גם אני עושה טעויות.".

טום חייך, ביל ניסה לחייך בחזרה וטום אמר: "אני יוצא, אני אחזור עוד שעה".

והוא הלך.

ביל השתדל לא לבכות, אבל הוא לא הצליח, הדמעות פרצו ממנו.

הוא שלך SMS לאנג'י:

אנג'י התעוררה לקול צפצוף של הודעה חדשה בפלאפון שלה, טיפאני עדיין ישנה.

היא קמה מהמיטה ולקחה את הפלאפון, היא פתחה את ההודעה וראתה שהיא מביל.

"אנג'י, בבקשה תגידי לי שזה קרה בטעות".

היא לא הבינה.

היא לא הבינה אם היא אוהבת את ביל, או אולי את טום?, אבל בעצם, כל הזמן הזה היא ניסתה רק להיות עם גוסטב.

"למה הכל חייב להסתבך תמיד?" היא התיישבה על המיטה וחשבה מה לכתוב לביל.

בסוף היא כתבה:

"ביל, אני באמת לא יודעת מה קורה איתי, ואת מי אני באמת אוהבת, אני מצטערת, זאת הייתה טעות של שנינו, סליחה".

ביל קיבל את ההודעה, הוא קרא אותה לפחות עשר פעמים בשביל להפנים.

טיפאני התעוררה:

"בוקר טווב!".

"הממ..." אמרה אנג'י, היא חשבה על ביל, אבל לא היה לה כוח לספר לטיפאני על זה, כשהם התנשקו, טיפאני הייתה שיכורה מדי.

"הלוו??, את חייה?" שאלה טיפאני את אנג'י.

"כן, וחבל שזה ככה".

"נו מה קרה לך?" אמרה טיפאני וקמה.

"סתם, אני לא מרגישה טוב" היא שיקרה.

טיפאני אמרה שהיא הולכת להתקלח והלכה.

אנג'י נשארה לבד בחדר.

פתאום צלצל הפלאפון.

היא ענתה:

"הלו?"

"היי אנג'י" אמר טום.

"היי" היא הרגישה מבולבלת.

"אמ..טום תשמע אני...".

"כן אני יודע, אני רוצה לפגוש אותך...כי אני לא יכול לדבר עכשיו, את יכולה היום?" אנג'י רצתה מאוד לדבר עם מישהו.

"כן...איפה?"

"אממ...בקניון בחמש?"

"אוקי....".

"ביי"

"ביי".

טיפאני הלכה לפגוש את הדודה שלה, שגרה גם היא בהמבורג, ואנג'י הלכה לקניון לפגוש את טום.

"היי" היא אמרה לו כשראתה אותו.

"היי"  הוא חייך, והיא כל כך כעסה על עצמה שפגעה בו.

הם התיישבו.

"תראה טום, אני באמת מצטערת שפגעתי בך, כי..אני...אה...אני לא יודעת מה הולך איתי, אני לא יודעת את מי אני באמת אוהבת...אתה מבין?" היא הרגישה שהיא עכשיו מבלבלת גם אותו.

"אנג'י, אם את אוהבת את ביל, אני לא מכריח אותך להישאר, את יודעת, את תמיד יכולה ללכת".

היא לא ידעה מה לענות לו.

"טום אני...אני צריכה לחשוב, אני לא יודעת מה קורה איתי, והכל קורה כל כך מהר".

טום הלך הביתה, הוא הרגיש רע, הוא הבין שהוא אוהב אותה, אבל לא רצה להכריח אותה להישאר.

הוא הגיע הביתה, ביל לא היה בבית.

טום רצה לדבר איתו, אבל הבין שאין טעם, והוא עדין כעס קצת על ביל.

פתאום טום שמע דפיקה על הדלת,הוא פתח, גיאורג היה שם.

"היי!" טום אמר.

"כן...כן.." גיאורג אמר ונכנס.

"גיאורג הכל בסדר?" שאל טום.

"לא., טוב תשמע, אתה יודע אולי איפה ביל?"

"ביל?, הוא לא פה..., אני לא יודע איפה הוא, רק עכשיו חזרתי".

"אבל היום יש חזרה, והוא לא עונה לי בפלאפון שלו, כבר שעתיים שאני מנסה לדבר איתו".

"מוזר..." מלמל טום.

"אני אנסה להתקשר אליו" טום חייג את המספר, מייד ענה לו התא-הקולי של הפלאפון.

"אני באמת לא מבין לאן הוא נעלם".

"כן..." אמר גיאורג בשקט.

טום עלה לחדר שלו, כשיצא הלך לחדר של ביל.

הוא נכנס,

וראה את ביל שוכב על הרצפה.