זה מפחיד ומענג כאחד לראות איך שעולם שלם מסתכל על ריקודך.
מעודד אותך במבטו להמשיך כך לנצח.
להרגיש מרכז העולם. כאילו שכולם רק חיכו בדיוק כמוך לרגע הזה.
והכי נעים בעולם זה לרקוד בזוגות שלישיות וקבוצה.
להישבע שלא לנתק ידיים לעולם.
ובין הסיבובים,זה הכי כיף לשלוח צחוק וחיוכים משתפכים לכל אותם אנשים שהאירו לך את הדרך עד שהגעת אל המזח.
וטוב גם להביט לאחור ולהסתכל על כל הדרך הארוכה שכבר מאחוריך.
ולצחוק צחוק מתגלגל וסוחף כשאתה רואה איך שהותרת על השביל גם את חותמך.
ולחזור אל הבית ולהכניס למיטה גוונים חדשים. חמוצים ומתוקים כאחד.
ולצפות במבטי הפליאה של אלה שעוד זוכרות איך לחתל אותך.
ולנגב דמעות מחייכות של אמא כזו או אחרת.
ולאסוף את כל העונג ולהחזיק בו ולדעת שהוא מגיע לך באמת ובתמים.
ולחייך לנצח על שהפכנו בדיוק לכאלה.
ולשלוח כפות ידיים
ולאסוף את כל הזכרונות
ולשמר בצנצנת זכוכית
ולדעת שכל זה שייך לך
ושזהו בעצם הסוף המתוק מר שלא האמנת שאי פעם יגיע.

ועכשיו רק תראו לי עולם יפה יותר ממה שיש לי בידיים.