הספר המומלץ: דקסטר( 2 הכרכים)

אני רוצה לראות שקוראים פה :\

ולפרק....

" הי, את!"

" אני?" אמרתי בהיסוס

" את לא זוכרת אותי?"

" כן....השיכור בבר של מקס."

" כן, מצטער שהפרעתי לך ככה."

" לא, זה היה... בסדר."

" אז איך הגעת לפה?" שאל

" אממ..ממש במקרה." השבתי

" תבלי לך."

" תודה...." אמרתי ולפתע החל להסתובב וללכת. " אשלי...כן?" הסתובב חזרה ושאל.

" אשלי." עניתי

" אממ רוני?"

" כן אני זוכרת, הי רוני."

" הי אשלי." ציחקק.  אוייי החיוך שלו כל כך חמוד. חושף לו שיניים לבנות. אני מרגישה טיפשה כמו נערה קטנה

" רוני! היי! אדיוט אחד." צעק מישהו שדהר לכיווננו. הוא נראה מוכר...רגע, זה אחד מחברי הלהקה. זהו! זה כריס!

" אשלי? מכירה את כריס?" שאל

" בטח שאני מכירה את כריס." אמרתי בחיוך רחב. כריס הבלונדיני והעניים האפורות. גם הוא נראה לא רע בכלל, חשבתי

" אם האידיוט הזה לא יזמין אותך למשקה במהרה, כדי שאני אנצל זאת." אמר וקרץ לי. רוני הטיפש!

" הי כריס! לך מפה כבר." אמר לו.

" כן אני הולך....תירגע קצת." ענה. " ביי אש."  אמר לי.

" טוב אז...את הזמנת אותי לקפה בביתך, שזה מעל הכל כמובן, עכשיו תורי להציע גם." השפיל את ראשו כלפי מטה. הוא ביישן. איזה חמוד.

" לא זה בסדר. לא צריך כלום." אוי לא! מה עשיתי! למה?!

" בטוחה שזה בסדר?" אמר

" אני מנסה להיגמל מאלכוהול, אבל קפה יהיה מצוין." חייכתי את החיוך הסודי שלי. אה! הצלחתי לצאת מזה בשלום.

"מכורה לקפה שכמותך, אבל אני לא חושב שיש במקום הזה קפה." אוי למה אני תמיד חייבת להידפק כך? תמיד זה קורה לי. " אבל...אני מבטיח שנצא לקפה." חייך

" כן...אוקי." למה אני ביישנית כמוהו? בנות אחרות כבר ממזמן היו מסודרות במצב הזה.

" זה לא אומר שאני לא יכול להזמין אותך ללימונדה."

" מיץ תפוזים יהיה טוב." השבתי.

" פעמיים מיץ תפוזים." ציחקק. צעדנו לעבר הבר הענקי. עשרות אנשים בירכו את רוני על הופעתו.

" היי, ג'ק. תן לנו שתי כוסות מיץ תפוזים." אמר לברמן שהופתע

" הי, רוני. מה קרה לכמויות הבירה שהיית שותה?"

" זה לא בסדר שאני נגמל?"

" זה מצויין, אבל...הבנתי, הכל הבחורה שלך עשתה."

" כן, תכיר את אשלי."

" הי אשלי." אמר לי

" הי...ג'ק." השבתי.

" הנה התפוזים שלכם. תבלו." אמר והגיש לנו את הכוסות. שתיקה סררה בינינו. מה בדיוק אני צריכה להגיד לו? אתה בנאדם מושלם?מדהים? מהמם? אולי, אתה שר יפה?

" במה את עוסקת בחיים אשלי?" שאל סוף סוף

" סטודנטית לקירמנלוגיה." השבתי.

" נשמע מפחיד."

" זה מעניין מאוד. הדבר היותר מפחיד הוא שאני עובדת באתר של לקיחת בדיקת דם מאנשים."

" אווווו, ומה מפחיד בזה כל כך?" אוי איזה דיבלית אני! למה אני לא מסבירה את עצמי כמו שצריך?

" בדיקת דם מאנשים מתים." עניתי נכון

" וואו באמת מפחיד. איך הגעת לזה בכלל?"

" פירסמו מודעה בעיתון, אבל אל דאגה אני רק קונה קפה ועיתון לבוחנת, עושה בשבילה כמה דברים וזהו...סיימתי לעבוד."

" אמממ...כן עבודה בהחלט מעניינת." אוי לא, הוא חושב שאני טיפשה עכשיו. הוא לקח לגימה מכוס התפוזים שלו ובבת אחת ירק הכל והחל לצחוק כמו משוגע. " הרגת אותי, ילדה." אמר וכולו עדין צוחק. " מה  כל כך מצחיק?" תהיתי. " כלום,את רק בנאדם מצחיק." השיב.

"אוקיי..."

" את יוצאת עם מישהו?" שאל. כן, זה נדקר בי חזק. לא יצאתי עם מישהו מאז גיל 17. זה לא אומר שלא עשיתי שטויות בחיי, אבל בהחלט לא הייתה לי מערכת יחסים רצינית.

" כרגע לא, ואתה?"

" גם אני אותו הדבר." הוא פנוי. זה הסיכוי שלי.

" אתה לא חייב להזמין אותי לקפה."

" למה לא?"

" מקס משלם את הקפה במשך חודש שלם."

" למה הוא עושה את זה?" התעניין

" בגללך. הוא רצה להיפטר ממך, הברחת לו את כל הלקוחות."

" אוי המקס הזה, אבל הי, אני מקבל את ההזמנה. הקפה של מקס הוא אחד המקומות המועדפים עלי."

" בבוקר או בלילה?" שאלתי

" הי הי, זאת שאלה מכשילה." צחקנו יחד

" יופי אז נקבע. נקבע כמובן לבוקר."

" אם אין לך מישהו אני כמובן נענה להזמנה."

" אין בעיה, אז יום שני בשמונה?"

" יום שני בשמונה." השיב בחיוך

" אנחנו נראה כבר למקס מה זה..." לא הספקתי להשלים את המשפט ו..

" אשלי! הי! בואי לפה, אני צריך את הנשיקה שלי עכשיו....עכשיו" שיין. זה היה הוא. הוא שיכור! והוא הורס לי. לעזאזל!

" בואי לפה" הוא סחב אותי בידו.

"עזוב אותי, אידיוט!" זה היה מאוחר. הנשיקה כבר קראתה. רטובה ומלוכלכת, אוי....

" עזוב!" התרחקתי ממנו והוצאתי את שפתי משפתיו במהירות

" אתה! יש בעיה כל שהיא איתה?" שאל רוני

" אשלי היא החברה שלי והיא מחמקת ממני."

" זה לא נכון. תסתלק מפה שיין!" עניתי

" את מכירה אותו?" שאל אותי רוני

" אני מכירה אותו, סתם ילדון בן 19 שהיה צריך את הליווי שלי."

" איזה ליווי אש?"

" ליווי לכניסה תמורת כרטיס חינם. שום ליווי אחר!"

" לא נכון! סיכמנו על נשיקה." קפץ שיין

" לא אמרתי שאני אקיים זאת."

" את בדיוק כמו החברה שלך בריטני. בריאן מחפש אותה כבר שעות. לאן היא נעלמה?"

" אנלא יודעת. ותלך כבר!"

" יום יבוא ואנחנו ניפגש שוב....."

" מה שתגיד אידיוט." אמרתי והוא הסתלק במהירות. " אשלי?" שאל רוני

" מצטערת רוני. אני כבר אסביר הכל... מתישהו. אני הולכת לחפש חברה. הוא הפחיד אותי לגביה."

" כן אבל אשל..." ברחתי. נסתי. עפתי. שיהיה. חברות הן במקום הראשון, אח"כ הדייטים. היכן היא עכשיו?

" בריטני, בריטני." החלתי לצעוק. דקות שלמות הלכתי מבלי זכר מבריט. גיטרות נשמעו שוב. הם הופיעו שוב. הלהקה הופיעה שוב וההסתערות החלה בפעם השנייה. אוי לא. אני בחיים לא אמצא אותה.המוני אנשים נתקלו בי. או שאני נתקלתי בהם, אך את בריטני לא מצאתי. אולי ברחתי לו משום שלא היה לי דרך להסביר את מה שקרה עם שיין. אני נוטה להתחיל דברים ולא לסיים אותם, זה מרגיז כל כך.

" היי מה את חושבת שאת עושה?!" צעקתי על מישהי שנתקעה בי בעוצמה

" אשלי?...."

" בריטני! אני מחפשת אותך המון זמן, לאן נעלמת?"

" אשלי! גם אני מחפשת אותך. בריאן המעצבן הזה- נתתי לו נשיקה קטנה על השפתיים והוא רצה עוד. הוא היה כל כך גועלי והריח לא טוב, אז נעלמתי לו. פתאום שיין התחיל לשתות יותר מידי ולחפש אותך. הוא לא מצא נכון?" צעקה

" בואי החוצה." צעקתי

" בואי!"

יצאנו החוצה והחלתי לספר לה את בדיוק מה שקרה. שיין וחוצפתו הפריעו לי ולרוני.

" אש, הייתי חונקת את השיין הזה אילו הייתי איתך."

" לא משנה בריט. אני בטוחה שרוני לא יבוא לפגישה שלנו אצל מקס." הזלתי פתאום דמעה. אני, אני בוכה? לא בכיתי מאז שהורי נפרדו בגיל 13. ועוד יותר מזה, לא בכיתי בגלל מישהו.

" לא לא אש. אל תדאגי."

" עזבי את זה עכשיו, הדאגה שלנו עכשיו איך לחזור הביתה."

" השעה כבר ארבע לפנות בוקר. אני לא מאמינה שהזמן עבר כל כך מהר."

" נכון." אמרתי במילה אחת.

" בואי נצעד לכביש הראשי ונזמין מונית."

" בואי נלך." אמרתי והחלנו ללכת יחד.

חיכנו על הכביש הראשי בתקווה שמכונית צהובה תתקרב לעברנו. חיכנו. חיכנו וחיכנו. הנה אחת. בריטני צעקה בכל כוחה ואני סימנתי ביידי שיעצור. הוא עצר.