אז דבר ראשון  אין יותר כבר אשלי מילר. אשלי והסיפורים נגמרו.

דבר שני. הדבר האמיתי! חיי מאחורי וילון העולם, ואיך לא עם טיפים לחיים טובים יותר.

הפעם הראשונה שבילתי אצל גניקולוגית

הייתה בעצם לפני שבוע. כן כן, חברתי הייתה נואשת לעזרה ולתמיכת ידי שתחזיק אותה בשעה שהגנקולוגית הארורה תעשה את המעשה המפחיד.

לא חשבתם שאני זאת שתזכה להיות על מיטת הטיפולים נכון?

הגענו בשעות הבוקר המוקדמות( וכל זאת נאלצתי לעשות מכייון שאני חברה כל כך טובה) ולקחנו תור. תור מספר 10 היינו. עשרות נשים חיכו מחוץ לחדר בדיוק כמונו. רובן נשים עם בטן גדולה. אז חיכנו וחיכנו והנה גברת מספר אחת טורחת לה להיכנס. שעה ועוד שעה. לבסוף כעבור שלוש שעות תור מספר חמש נכנסה. חברתי ואני ישבנו לנו בשקט בשקט על הכיסא, לא ניסנו להשיח את דעתה של אף אחת, אבל זה הגיע!

לא התור אלא העיניים הנעוצות. כולן פשוט התסכלו עלינו במבט חודר של " בנות כמה הן? " והאחרת " היא בטח בהריון!" והנוספת " מה הולך פה?!".

כמובן שחברתי כלל לא הייתה בהריון, אלא סתם במשבר שהיא הולכת למות בגלל שעשה כמה פעמים סקס מבלי אמצעי מניעה. זה היה מפחיד. הכל. החלק של הנשים המפחידות וגם המחשבה שלא תיהיה לי חברה.

 כעבור שעה נוספת תורנו הגיע. נכנסו והופתעי לגלות שהגניקולוגית היא טיפוס נורא נחמד וידידותי לסביבה. קצת דיברנו קצת צחקנו והנה זה בא.....

 חברתי נשכבה על המיטה, אני ישבתי על הכיסא בצד(ואני חשבתי שבאתי להחזיק לה את היד בשעה ש...) והגניקולוגית הסיתה את הווליון. נשמעה צרחה, קצת נבהלתי. " אווץ זה כאב" שמעתי.

יצאנו מהחדר עם שלל. מבחנונת קטנטונת שצריכה להגיעה לחדר האחיות. 

מתברר שהיא לא הולכת למות אבל עדיף מאוד (מאוד מאוד) שתקנה לחבר שלה קונדומים, והכל יהיה סבבי באבי. יצאנו החוצה, נכנסו למכולת אני קניתי קוראסון היא קנתה בגט עם פסטרמה.

בערב נודע לי שהפסטרמה הייתה מקולקלת......אבל זה כבר סיפור אחר.

והנה הטיפ.... לא לעשות פוסט שצריך במקום זה להתכונן לבגרות הנוראה מכל, הבגרות במתמטיקה.

                       צ'או בנתיים