סקס שקרים ומדיטציה

ההורים שלי תמיד אמרו לי שהבעיה הכי גדולה שלי שימוש מופרז בשכל . זה לא טוב להיות חכם מדי במיוחד לא לאישה.
תמיד התעקשתי להיות שונה , זרה אם אפשר.
בתיכון התגאתי בבגדים השחורים שלי , הניטים ומוזיקת המטאל ששמעתי. וכשהיו קוראים לי פריקית הייתי מתמוססת בהנאה. מאוחר יותר בצבא פיתחתי סכיזופרניה ונעתי בין החנונית במשקפיים שאוהבת ספרים יותר משהיא אוהבת אנשים לבין מנהיגת מרד הפריקים והייתי מנסה תמיד להמיר את הנהגים של הרס"ר והפקידות הפרחות לפריקים או לפחות אנשים חושבים .זה לא עבד כמעט אף פעם אבל פה ושם גרמתי לקומץ אנשים לחשוב וזה שימח אותי.
אחרי הצבא לא רציתי לעשות טיול כמו כולם והתעקשתי שאני רוצה לנסוע ליוון ותורכיה לחפירות ארכיאולוגיות ( הייתי ואני עדין מאוהבת בתקופה יוון העתיקה) . נכנסתי לעבודה בשירות לקוחות כדי לחסוך כסף לטיול וזו גם הנקודה בה התחלתי לאבד את עצמי. כולם שם היו כמוני צעירים שמנסים לחסוך כסף לטיול הגדול באוסטרליה, דרום אמריקה או הודו יוון-תורכיה לא היו יעד מבוקש.
התחברתי שם עם אנשים שבאופן רגיל הייתי בזה להם על ה"נורמליות יתר" שלהם והם הצליחו לפרוץ את הקליפה באיזשהו שלב הפסקתי ללבוש שחור, התביישתי לשמוע מטאל ושיניתי יעד לאוסטרליה - ניו זילנד. בסוף לא נסעתי לשום מקום אלא התחלתי ישר ללמוד כמו שההורים שלי רצו והתגלגלתי להיות ניו אייג'ית בשקל שמתבוססת בספרי עזרה עצמית .
ולחשוב שהתחלתי כילדה עם ביטחון עצמי מופרז שחשבה שהיא תכבוש את העולם ( באמת האמנתי בזה).

בניסיון שלי להיות כמו כולם התרחקתי מעצמי עד שהגעתי למצב שאני לא יכולה יותר . אולי הייתי מאושרת יותר אם הדאגה הכי גדולה שלי בחיים הייתה מי יעלה לגמר בכוכב נולד והחלום הכי ורוד היה לגור במושב בצפון נשואה + 3 אבל להסתפק בלגור בפ"ת לעבוד בהייטק ,לחיות ביחסים אפלטונים עם הבעל וה 2.4 ילדים שלנו.
בשנתיים האחרונות האומללות שלי גברה והתחלתי ללכת לטיפול ( מטפלת הוליסטית כמובן) כי פחדתי שאני אף פעם לא אמצא מישהו שיתצאים לי ( אחרי שניסיתי מכשפה וקוראת בקלפים) אבל למעשה דרכה הבנתי שאני חייה על ניוטרל וממצה אולי 30% מעצמי, ובהתאם המערכות יחסים שלי היו לא מספקות.
כמו שחגיגת אמרה "יש אנשים כמו פלסיבו שקודם מתחתנים ואז גדלים ומתפתחים ויש כמונו שקודם צריכים להגדול כאנשים ובני אדם ורק אז הם יכולים למצוא את הזיווג שמתאים להם".
הסיבה שהחלטתי לעזוב את הארץ היא בעיקר אמוציונאלית ולא כל כך הגיוני אם מדברים במונחים של היסק לוגי ולינאריות מחשבתית אבל אני יודעת שזה הדבר הנכון. אני יכולה להמציא את עצמי מחדש רק במקום שבו אף אחד לא מכיר אותי והסביבה המוכרת לא תשקף לי את אותה הדמות שהם מכירים שחר הילדות.
אולי אני אחזור עם זנב מקופל בין הרגליים אבל לפחות אני לא ארגיש את הטעם החמוץ של הפיספוס שמלווה אותי לכל אורך כל שנתי הבוגרות בהם אני מפחדת לעשות את הצעד.
האמת מאז שעברתי לגור עם מריחואנה ירד לי קצת המחשבות על חו"ל אם פעם הייתי עסוקה בשעות הפנאי שלי בללמוד למבחן, לקורא ספרים, ללמוד ספרדית, לשפר את הרוסית וללכת לכל מיני ארועים מוזרים , לים ולהתחבר עם תיירים הזויים אני כבר לא עושה אפילו רבע מזה. למעשה נהייתי מיץ פטל כמוהו שיושב בבית ויוצא רק בשביל לקנות מאנציסבמכולת למטה.
הוא אדם אינטלגנטי מריחואנה אבל מכעיס אותי שהוא מעדיף להיות טיפש.
זו גם הסיבה שהוא לא נפרד מהבאנג שלו ליותר משעתיים . זה ממכר סגנון החיים הזה, אני מודה. לפני שעברתי לכאן  עישנתי סמים רק במסיבות טבע אם בכלל והתנגדתי בכל תוקף לטלויזיה.
אבל מאד קל ליפול לתוך אורח החיים הזה. זה קל לעשן כדי לשכוח מי אתה , להיות מסטול מדי בשביל לנסות דברים חדשים, עייף מדי בשביל לנוע לעבר חלומות עבר. במקום להתעסק בתחביבים או לצאת ולהכיר אנשים חדשים יש לך את הטלויזיה שתבדר אותך בתכני זבל וחברים מסטולים וחסרי חיים בדיוק כמוך כדי שלא תרגיש מנותק ותלוש.
בתקופה שהפכתי להיות כמוהו (עד אתמול) התחלתי להאמין שזה יכול לעבוד בנינו ולשקול ברצינות לחזור להיות ביחד . הרי בסה"כ הוא מאד נוח , הוא מעולם לא הפסיק לאהוב אותי ואנחנו מסתדרים ממש טוב. אבל ככל שאני מתפקחת ויוצאת משלב קומונת הסמים שלי ברור לי שלא. הוא לא גבר בעיני ,בן אדם טוב כן אבל לא מישהו שאני אוכל להעריץ ולכבד.
אולי אני אידאליסטית אבל אני לא רוצה להיות עם מישהו שהגבריות שלו שהביטוי היחיד לגבריות שלו היא הדינג דונג שמתנודד לו בין הרגליים שלו ותו לא.בעיני גבר צריך להיות אמיץ, לנסות להגשים את עצמו ולא לשקוע בתוך עצלות ולנסות למחוק את עצמו כדי לא להתמודד עם המציאות והלוזרית שלו.
גם נשים כמובן, אבל יש לי יותר סימפטיה לנשים בהיותן המגדר שחינכו וציפו ממנו לשבת בשקט במשך מאות ואלפי שנות היסטוריה.זו גם הסיבה שאני מעריצה נשים עצמאיות שחיות מתוך הגשמה עצמית הרבה יותר מגברים הדומים להן.

זה מטריף אותי שבעולם כיום (לפחות המערבי) יש מוביליות מטורפת ויש לכל אדם סיכוי אמיתי להגיע רחוק ככל שהוא רק ירצה אבל אנשים מעדיפים לראות טלויזיה, למלא את הראש שלהם בזבל קטנוני ולהתבוסס בבינוניות של עצמם במקום לצאת לשם ולנסות לעשות משהו . נכו שהרוב לא מצליחים אבל חייבים לנסות לא?
אני לא הרבה יותר טובה מזה אבל אני מבטיחה מעכשיו לנסות להיות . אני רוצה להתגאות בעצמי ולא להעסיק את עצמי בעבר וכל הדברים שיכולתי להשיג. אין לי מילים לתאר כמה אני כועסת על עצמי על שהזנחתי את הטבע האמיתי והיפה שלי.

אולי בורות זה ברכה אמיתית ובטוח יותר קל לחיות מבלי ההרגשה שאתה מפספס משהו אבל רבאק! אחרי שיצאת מאותו "מסך בורות" אי אפשר לחזור לאחור. ואני באמת בזה למריחואנה והחברים שלו שהם דרלך אגב אנשים מאד טובים אבל חסרי כל אמביציה פנימית המעדיפים להשתיק את המודע שלהם על ידי עישון מסיבי של סמים. הם מתגעים בעצלנות שלהם וממשיכים להתגלג כמו אבן שכל עובר אורח יכול לבעוט בה לאן שבא לו.

אני מודה שלפעמים גם אותי מטרידה השאלה "לשים לק אדום או בורדו?"אבל זה לא הכל בחיים אני גם רוצה להתפתח, ללמוד דברים חדשים, להכיר אנשים חדשים , להיחשף לרעיונות פורצי דרך. אני רוצה לשאוף לתוכי כל פיסה של גיוון וחידוש ולהנות מכל מה שיש לעולם המופלא והאדיר הזה להציע!

אני מבטיחה לעבור למקום אחר רחוק מכל מה שמוכר ועם כל הקושי של השפה והנוכריות , זה לא מעניין אותי ( לפחות לא כרגע). אני רוצה ניסיון אמיתי להגשים את עצמי ולהיות מה שאני רוצה להיות. אחרי שאני אחזור מספרד אני מתכוונת לבחור מדינה ללמוד את השפה בצורה אינטנסיבית שנה , למצוא עבודה ולטוס קיבינימט מכאן.
זה קשה לי בעיקר כי אני בת יחידה ויש את לחץ הציפיות שמעיק עלי לבחור נכון אבל זו היתה הבחירה של ההורים שלי לשים את כל הביצים בסל אחד ואני באמת חושבת שיצאתי סל מאד מוצלח שלמרבה צערם יש לו רצונות משלו.

אז מה עדיף בעצם להיות להיות מאחורי מסך הבורות טיפש ומאושר או להיות מאחוריו ולחיות בידיעה שהשכלתנות שלך מפריעה לאושר שלך?


-

נ.ב אני לא מאמינה שאמא שלי כמעט הצליחה לפתות אותי למלכודת היציבות ולהכניס אותי לבנק לאומי איתה. עדיף לדפוק לעצמי כדור בשתי הרגליים כבר עכשיו במקום להיאבק עם עצמי שנים אח"כ בניסון לקום וללכת משם.