סקס שקרים ומדיטציה

אתמול התחלתי לחשוב ברצינות על לחזור לישראל , זה היה בדיוק 5 דקות של
חולשה שהתגעגעתי למוכר ולידוע אבל  אחרי
חשיבה קצרה היה ברור לי שזה יהיה שטות גמורה כי אנחנו נחזור לאותו המצב ואולי
אפילו עם קצת פחות כסף .

כנראה שזה נכון שצריך להיזהר במשאלות לב כי  יש מצב טוב  שנחזור הרבה קודם מהמצופה.

אני תמיד אמרתי שמה שמתחיל בחריקות ודורש כל הזמן שמן בשביל דברים לא
יתפרקו  שהכל קשה ומרגיש כמו מלחמה כנראה
שזה לא הדבר הנכון וסופו להכישל. וכך התחיל גם כל הרילוקיישן שלנו עם מריחות וכאב
ראש של חודשים וכשבסוף כבר הגענו "ליעד הנכסף" זה המשיך  להיות מלווה בחבלי לידה , אי הבנות וקשיים.  אבל מילא הרצל עקשן וזה דווקא מאתגר אותו הבעיה האמתית
 היא הישראלי שאחראי על כל החוות כאן
במדינה. מדובר בנאד נפוח וטרחן שכבר תקוע פה 25 שנה פלוס ולא רוצה שיהיה פה אף אחד
אחר מלבדו ומקומיים נדכאים שהוא יוכל לרדות בהם ויענו לו על כל דבר ב Si Señor .

אז היום הם שוב רבו בפעם המי יודע כמה והרצל כבר מתחיל להיות מתוסכל
שכל דבר קטן החרא הנפוח הזה  ישר מתרץ את
זה ב"אם אתה לא יכול לעשות את זה אז תחזור לארץ" . זה פחות או יותר
המשפט המככב מהיום שנחתנו כאן ואני מרגישה שבקרוב מים יגיעו עד נפש. הימים שלנו
כאן קצובים וספורים  כי הוא עושה הכל כדי
להעיף אותנו חזרה.

ואני יושבת בבית חסרת שליטה ובתסכול עמוק וחרדות כי אין לנו גרוש על
התחת , אני בהריון מתקדם ,  ועד שהוא ימצא
בארץ עבודה אחרת וכשהוא ימצא היא תהיה חצי מהשכר פה במקרה הטוב. מיד אחרי הלידה
אני ישר אצטרך לחפש עבודה כדי שלא נשקע בחובות ואנחנו בדיוק לאותו מקום שחשבתי
שיצאנו ממנו אבל יותר גרוע כי כנראה שנצטרך לגור אצל ההורים שלי תקופה.

הנה הלך החלום שלי על הזמן שיש לי לשנות את חיי (ולא עשיתי בו כלום בינתיים
) , לטייל בעולם  ( קצת קשה כשהרצל עובד 7
ימים בשבוע ) ולחסוך כמה גרושים ( היינו באשליה שיש לנו עוד שנתיים פה )  הנה אני רואה את  הכל עף ברוח........

אני פשוט מרגישה שהעולם מחרבן עליי!

אני רוצה להיות פרודוקטיבית אני מרגישה כמו עלוקה על העולם הזה. אני מרגישה שכל החיים שלי הם על חלום רחוק וכל הפרודוקטיביות שלי מסתכמת בלאכול , לישון , לחרבן ולהכין אוכל לבעל.

אני מדברת כבר חודש וחצי גבוה על כל מיני מטרות וכיוונים שיש לי בחיים ואיזה אושר שניתנה לי האפשרות לשנות אבל פאק! לא התקדמתי עם שום דבר מאלה אני רק בבירורים ומחשבות ערטילאיות לכיוון עתיד מעורפל.הגיע הזמן להכיר באמת אני רוב היום יושבת בבית וחולמת מהחלון על מה אני אעשה ואיך אבל ללא שום תזוזה אמתית.  פתאום קשה לי שאני לא מדברת את השפה , שאני בבית כל היום שאני לא יודעת... פשוט חנוק לי לפתע.

אני רק מחשבת כמה עוד ימים ושבועות נותרו לי עד לטיסה הביתה, הפוגה קצרה בבדידות הזאת . לא משנה שגם שם התלוננתי ולא הייתי פרודוקטיבית כל החודש לפני שהגעתי לפה. עכשיו שאני פה אני רק רוצה להיות שם. אני רוצה את החברים שלי אני רוצה לדבר בשפה שאני שולטת בה והיא שלי, אני רוצה להיות במקום שאני מכירה בו את הרחובות, איך להגיע משם לפה , מה לעשות אם ...

נמאס לי להיות פאקינג קלולס וחסרת תכלית פה! זה הרגשה מסריחה כל הזמן להיות תלוי בחסדם וטוב ליבם של אחרים. אני שונאת את ההרגשה הזאת יותר מכל דבר אחר בעולם.

אני רוצה להרגיש שוב ביטחון עצמי, את השליטה אצלי בידיים , שאנשים מכירים ואוהבים אותי, אני רוצה להיות אני במלוא תפארתי  הצארינה אנה.