סקס שקרים ומדיטציה

אחד הפוסטים שקראתי כאן גרם לי לתהות בנושא הדפוסים הרומנטיים שלנו.

זה כבר עובדה ידועה שעולם הבני 20-30 נחלק לשלושה:

1.הסדרתיים - הפוצי מוצי שתמיד בקשר ארוך טווח בלה בלה. אלה שתמיד מקנאים בסתרברווקות שלך אבל בזים לך מאחורי הגבעל היותך שרמוטה קלילת דעת ורק מחכים לשמוע כמה נפגעת מההוא או ההוא כדי שהפחד יהפוך את השיעמום והשיגרה למשתלמים.

2.התקופתיים - בדומה לשמם כך גם הקשרים שלהם קצרי טווח וחולפים. ובין קשר קצר טווח מלהיב אחד למשנהו יש תקופה קצרה עד ארוכה מאד ומייסרת של בדידות אומללה.

3. חד עונתיים - כי לא משנה איזה עונה עכשיו דבר אחד בטוח - אין להם בן/בת זוג. הקבוצה הזאת הכי נדפקת ממש כמו תושבי שדרות. לא רק שהם צריכים להתמודד עם הבדידות והכמיהות האבסורדיות לאהבה שאין להם מושג מהי. יש להם על הראש גם מלא נשמות טובות שמנסות להוציא אותם בכוח מהארון או לגרום להם להצהיר על עצמם כא-מיניים כדי שסוף סוף נבין מה נסגר איתם.

כולם מכירים את הדפוסיים וכשמם הם תמיד חוזרים על עצמם לא משנה כמה ננסה לשנות את עצמינו או נשנן ש"עכשיו באמת השתנתי ואני מוכן לפאזה אחרת" ההיסטוריה תמיד חוזרת על עצמה.

אני תוהה אם מתישהו משתחררים מהדפוסים האלהשאנחנו יוצרים במו ידינו . הרי בשלב כלשהו כמעט כולם מתחתנים. אז איך בעצם נראה המעברמתקופתי לסידרתי?

ובכלל איך מישהו נהיהסידרתי , תקופתי או חד עונתי..?

אני עייפה פשוט פאקינג עייפה!

נמאס לי לעבוד 9 שעות ביום ולחזור הביתה בשביל ללמוד למבחן הארור הזה ולנסות להתרכז כשקומונה של סטלנים מתבצרים בסלון שלי ( חברים של מריחואנה) .

מה כדאי לי לעשות:

א. לצאת לרמפייג מטורף סטייל באולינג לקולומביה.

ב. לברוח לחו"ל למקום עם ים , שמש והרבה בטלנות באויר.

ג. לצאת לטיול בים התיכון בסירת משוטים.

ד.לעבור לגור במדבר יהודה.

ה.זה לא באמת משנה , הכי חשוב לי כרגע זה להיות רחוק רחוק מכולם. אני צריכה שקט!!!

אני מתחילה לשנוא אנשים שוב. אחרי כל הספרים ההיפים ומדיטציות האהבה אני עדין עמוק בפנים מיזונטרופית ארורה.

אי שם ,עמוק בפנים, זה  ברור לי שהבעיה הכי גדולה בעולם זה שיש הרבה ממש הרבה יותר מדיי אנשים שנושמים , הם לוקחים לי מהאוויר!

אני עייפה. אני עצבנית . אני מתוסכלת מינית ואני שונאת את כולם.

אלוהים אדירים! נראה לי שאני בת 17 שוב.

אחרי שסוף סוף הצלחתי לישון קצת שעתיים בערב ההורים שלי החליטו לקפוץ לביקור ולהביא אוכל.

חיבאללה ( החתול של השותף) רואה בכל דלת שנפתחת הזדמנות לפרוץ לחופשי ולמרבה הצער

שוב הדלת של האינטרקום עצרה אותו מלרוץ ולהימרח חופשי ומאושר מתחת לגלגלים של איזה מכונית.

יצאתי לעזור להם להביא דברים מהאוטו ובנתיים "האגודה לשלום החתול" מצאה את חיזבאללה בבניין

וכל הדרך במעלה המדרגות טחנה לי שהחתול יכל  היה לברוח ולמות שם בחוץ. הייתי מטושטשת מהקצת שינה

ולא היה לי כוח אפילו לענות לה .

אחרי שההורים שלי עזבו והתחלתי להתעורר .ממש התחילו לאכול אותי עצבים על זה שלא נכנסתי במתערבבת

הסדרתית . אומנם אני חדשה בבניין אבל פעם אחת היא כבר הספיקה "להלשין" לשותף שלי שאני צורחת על החתול

הנודניק הזה (מה אני אעשה שהקרציה מתעקש להיכנס אלי לחדר ולהתנחל לי בארון).

אנשים חסרי חיים כאלה שמוצאים עניין בלשבת בוקר עד לילה עם כוס דבוקה לקיר של השכנים נכנסים לי

מתחת לורדים. חכי חכי האגודה לשלום החתול פעם הבאה שניפגש אני כבר אלמד אותך מה זה רוחניקים מפ"ת.

המטרה: לחיות חיים מלאים מתוך שמחה וערנות מלאה.

האמצעי: התקדמות עקב לאגודל

המניע לרצח:היה לי יום הולדת 25 לא מזמן. הפעם זה לא גרם לי לטלטלה עצומה כמו בגיל 23 כן הייתי מאוכזבת. כלום לא השתנה וכנראה גם לא ישתנה אם אני לא אעשה משהו ועדיף מהר לפני שתעבור עוד שנה עקרה.

מצחיק שתמיד הייתי בטוחה שהבעיה העיקרית שלי זה שאני טובה בהכל חוץ מיצירת זוגיות טובה ארוכת טווח אבל אחרי יומים ללא שינה , 20 שעות עבודה וחור בגודל מכתש רמון בראש של השותף שלי נראה לי שהאסימון בשלבי נפילה אצל הבלונדינית הזאת..

הזוגיות זה התסמין לבעיה. אני בקלות מצליחה בלימודים או בעבודה ( כל הדברים "הלגיטימיים") אבל אני לא מצליחה ליצור זוגיות שיהיה לי טוב בה כי אני מושכת בדיוק טיפוסים שהם בדיוק כמוני, פחדנים שמחפשים מישהו שיראה להם את האור. למעשה אחרי כמה זמן אחד הצדדים מבין שברק לא יכה בנו בתחת עם הארה ואם הזוגיות היא לא חלק מהפיתרון היא כנראה חלק מהבעיה, בגלל זה אף פעם לא מחזיק מעמד.

הפחד שבשנתיים האחרונות רודף אותי זה להפוך בעוד כמה שנים לחצי מהזוג בן ה30 ומשהו +1 שגר בפ"ת, חולון או ראשון. לקום כל בוקר לעבודה,להתנהל לחדר השירותים באופן מכני ,להמשיך את היוםבעמידה בפקקים ולהתפלל שכבר יגמר השבוע. אח"כ לטחון 10  שעות בעבודה הכי משעממת בעולם (אבל כזאת שמשלמת בסדר). ואז לחזור הביתה ולהשכיב כמה שיותר מוקדם את הילד לישון כדי להתכנס בקונכיה של מרירות ואומללות מול הטלויזיה בשתיקה עם החצי הממורמר השני שלי .

לא שהחיים שלי יותר מרגשים אני גם חיה בסוג של קונכיה . אני לא עובדת בעבודת חלומותי, אני שניה מסיום תואר משעמם אבל "פרקטי" וגם אין לי בן זוג ככה שאין שום דבר שכובל אותי אבל בעצם באתה מידה אני כבר עכשיו יכולה להצטרף לאותם הזוגות של פ"ת, חולון והסביבה כי אני מפחדת מהחיים האמיתיים לא פחות מהם.

זה דיי נוח אם חושבים על זה שמישהו כבר הכתיב לך מדריך מעשי לחיים שמלווה מלידה ועד מוות בנוסף יש גם את נחמת הרבים .כולם ממורמרים אבל הכל במסגרת ואישור הקונצנזוס ככה שזה מאד מקל.לא צריך לחשוב לבד או להעז.הכל ברור ואין חוסר וודאות לגבי העתיד.

נראה לי שהסיבה שאין לי בן זוג היא שבחורים של קשר רציני דוחים אותי לא כי אני כזאת בליינית מגניבה דווקא בגלל שאם אחד כזה יכניס אותי לקשר. אחרי ההתאהבות שתסתיים אחרי חצי שנה ישאר לי רק לחכות למוות בשיעמום ושיגרה עם קפיצות לטורקיה עם הילדים פעם בשנה .

בחורים "מניאקים" ממש לא עושים לי את זה כי בכל זאת יש לי אהבה עצמית

והמדליקים באמת, אלה שיודעים לחיות ולהרגיש עם הניצוץ בעיניים, מפחידים אותי. לא ברור לי מה מישהו כזה ימצא בי חוץ מגוויה שצריך להוציא לטיול מדיי פעם.

החלטתי שאני רוצה להתחיל לחשוב לבד אולי אפילו להעז לפרוץ טיפה מהמסגרת. לי אישית זה ממש קשה בתור בת יחידה עם הורים רוסים לוחצים ( כולם הבינו מה זה אומר אחרי שראו את מרינה מתבכיינת בהישרדות ) . ככה זה קשה לא לעמוד בציפיות אבל הלב אומר שאני לא צריכה להיות מחוייבת לרוץ אחרי הגבינה התעשייתית שהם לא תפסו..

זה קטע דפוק שאני מפחדת לחיות ולהרגיש באמת כי אף אחד לא עוצר אותי חוץ ממני. עמוק בתוך הראש חבויה פולניה קטנה עם הקול של אמא ואבא שלי לחילופין שזורקת רעל באוויר בצורת " מה את רוצה שיגידו שאת שרמוטה?"

"צריך להתחיל את הקריירה כמה שיותר מוקדם אח"כ תהיי מבוגרת מדיי"

"לא הגיע הזמן להתבגר ולהתחיל לחשוב על קשר רציני"

"ושלא תשתי לי חשיש!"

גם אחרי שעברתי לת"א הקולות עדיין שם אני לא מסוגלת להתיר את הרסן זה . ת"א רק שלוחה של ראשון - רחובות בטוח שיש רק 2 אנשים שמפרידים בין השכן שלי מלמטה לאמא שלי.

ושוב אף אחד לא באמת שופט אותי הם לא צריכים אני עושה את זה דרך העיניים של החברה. לפעמים אני מצטערת שאני לא טיפשה יותר החיים שלי היו יכולים להיות פשוטים יותר. למה אני צריכה לחשוב כל כך הרבה?! זה ממש שורש כל הרע.

שמתי לי מטרה חדשה במקום זוגיות אני הולכת לנסות לחיות באמת בלי פחד. זה לא כזה קל אבל אני מאמינה שכמתחילים לדחוף לכיוון הנכון בסוף כוח האנרציה נחלץ לעזרת האדם הקטן והממורמר.סוג של "אלוהים עוזר למי שעוזר לעצמו".

זה ביזבוז הרי להעביר את החיים בציפייה למוות בגלל שמפחיד להוציא את הראש מהמערה. אני לא מבטיחה לעשות את זה אבל אני מבטיחה לנסות.חייבים לנסות

נסיון 1:

בעיקרון חשבתי שאני צריכה לנסוע למקום שאף אחד לא מכיר אותי בו ולהתרחק מישראלים בשביל לראות אם אני יכולה לשבור את התבנית ולתפוס אומץ כשאף אחד לא מכיר אותי.התחלה חדשה והמקום הכי טוב זה האשראם של אושו בהודו ובחזרה חמציאות לא נראה לי שאני הולכת ליזרוק מרחק של סמסטר אחד מסיום התואר ודירה מול הים במחיר טוב . אני פחדנית

ובאמת עכשיו::

יש פסטיבל בסוף החודש הבא באשרם של ההיפיםבמדבר אני חושבת לנסוע לבד ליומים -שלושה. אולי אני אצליח להפתיע את עצמי או לפחות להגיע להשלמה עם החלקים שבי שאני מתחשת להם. גם ככה אני לא עושה מספיק דברים שאני רוצה או טיולים וכאלה. נראה לי שאם חברים ומכרים שלי לא יהיו שם יהיה לי קל יותר להיות עצמי...