הצורך הזה שלי לבנים, האובססיה הזאת..
וזאת לא רק אני, אל תחשבו.
זה כל הבנות...
ולא הולך לי!
זה לא שאין ידידים, וזה לא שאין עניינים.. אבל הכל דיבורים. ולא מעשים
ואני באמת רוצה מישהו.. אני יודעת שזה לא יכול להיות מישהו מאיתנו. מהגדוד
ובכל זאת, אני מקנאה שאני רואה אותו נמרח עליה והיא נמרחת בחזרה (אלא מה?!)
כי ישר אחרי שמישהו אחר גמר איתה היא חייבת למצוא איזה חתיך אחר, בעיקר זה שאני מטורפת עליו.
*אל תנסו להבין, זה לא אנשים שאתם מכירים*
ואני כלכך כלכך כלכך רוצה.. זה כבר מעבר ל"רוצה"
זה כבר "צריכה".
וכשזה מגיע לשלב הזה אין פלא.. אין פלא (אני לא ארחיב)
בנים אוהבים בנות. זה אמור להיות קל בשבילנו לא?
חרא של שכבה, חרא של בנים שבכבה, בכלל.. אין פה בנים.
אוףףףףףףףףף
נמאס לי כבר מבנים! 
עריכה [9:39, 26/5] - כשהתכוונתי שאני רוצה בנים, התכוונתי שאני רוצה חבר שיאמר שהוא אוהב אותי, ואני אוהב אותו בחזרה. ולא סתם בשביל הקטע או בגלל שאני חרמנית.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
