-=דושי אבודה בעולם=-

אני כמעט מטורפת עליך, ככל שניתן להיות בגדר הטירוף.

אתה מילאת את כל שחסר היה בליבי.

גופי רוטט לצידך. אני שלך, כל כולי שייך לך.

אני מרגישה טיפשה ומאוהבת כשאני חושבת עליך. מחייכת חיוך מפגר לצד פעימות הלב החזקות שבאות עם המחשבות עליך.

לעיתים אני מסתכלת בשמיים ושואלת את האלוהים עד כמה גדולה אהבה יכולה להיות. עם חלוף הימים אני מבינה, לאהבה שלי אלייך אין גבולות.

אני מתרגשת מהמבטים שלך, הצחוק המתגלגל שלך מסוגל לגאול אותי מכל כאבי, החיבוקים החמים בלילה יכולים להשכיח את כוויות הקור הקשות של החורף, והנשיקות המתוקות שלך מסוגלות לרפא גם את הפצעים העמוקים ביותר.

אני אוהבת אותך. אוהבת אותך כי אתה הכל. אתה זה שמאיר לי את היום, שמסוגל להוציא אותי מכל החומות שאני בונה סביבי, שיכול לחייך גם אם הכל נראה נטול תקווה..

אתה ההשראה שלי, גורם ההערצה שלי.

אתה האדם שאני יודעת, למענו אעשה הכל. אתה האחד שאני יבכה כשילך, ויזרח כשיחזור.

אתה עולם ומלואו, נסיך קטן שלי.

לעיתים אני בוהה בתמונה שלנו יחד, אוי, כמה נוצצות העיניים, והחיוך, כמה שהוא אמיתי..

ואז מתחילים הגעגועים, והצורך החזק לחבק אותך..

ללחוש לך עד כמה אני אוהבת אותך, כמה אני מוקסמת מעינייך, וכמה מבטך מטריף את כל כולי.

אז אני רוצה לאחל לנו אושר אינסופי, שנוכל ונרצה לאהוב אחד את השני עד הסוף, שהתקווה לעולם לא תגמר והייאוש אף פעם לא יופיע, שהחיוך העצום לא ירד מהפנים, ולו לרגע!, שהעתיד יאיר פנים ויאפשר לנו לחיות בנחת, שהדרכים שלנו יהיו שלובות זו בזו תמיד.

ולך חיים שלי, אני רוצה לאחל בריאות וחוזק, שלעולם לא תיפול. הצלחה וחוכמה, שתלך תמיד בדרכים הנכונות. שתזכה לפעמים גם לטעות ותלמד משגיאותיך. שתהיה המאושר באדם, שהאהבה תרחף בחייך, ולא תרפה, המון מזל [ועושר!], ושתמיד תראה רק טוב, יפה שלי.

אז במה אסיים?

אהוב שלי, ליבי שייך לך, ורק לך.

המלאכים אינם מאושרים בגן עדן, כמו שאני מאושרת לצידך!

עתה, חלום שלי, מצאתי סוף סוף את שאהבה נפשי, וגם אם אי פעם תלך – את חותמך בתוכי השארת.

אני אוהבת אותך!

אמא שלי.

עכשיו, שאני כבר רגועה יותר, אני יכולה לכתוב לך.

את יודעת? אני מתגעגעת אלייך.

קצת קשה לי בתקופה האחרונה, ואני יודעת שגם לך.

אז אני, בתור נערה מתבגרת, בגיל הטיפש עשרה המטומטם הזה מתבודדת שעות בחדר, לבד.. או "בורחת" ממחויבויות, או מורדת ורבה איתך המון.

אבל.. אני משתדלת שלא.. אני משתדלת למנוע ריבים, או וויכוחים קטנים ומיותרים.

את השתנת, כמו כולם, כמוני. אני עזבתי את הבית לשנה וחצי ואני מודה – חזרתי שונה.

גם לפני שעזבתי היינו רבות, אבל מעולם לא הגענו לתדירות שכזו, או למצבים כאלה.

אני מצטערת שאני חוזרת על זה שוב, אבל זה רק למטרת ההתבטאות שלי.

לפני שהוא נכנס לחיים – אם שלי, אם שלך, היינו החברות הכי טובות. הייתי הילדה הקטנה שלך, הילדה הקטנה של אמא..

יום אחד ראיתי ילד שירד מהאוטו של אמא שלו לכיוון בית הספר, הוא זרק לה "ביי" חפיף שכזה וטרק את דלת המכונית.

הבטחתי לעצמי שלי זה לא יקרה.. שתמיד שאני יוצאת מהבית אני יאמר לאמא שלי שלום עם חיבוק ונשיקה..

אבל זה כבר לא ככה. אני יוצאת מהבית הרבה פעמים באמירת שלום מרחוק, והולכת.

כשאני מגיעה לפתח המעלית, זה כל כך כואב לי, אבל זה קורה בדרך כלל אחרי ריבים.

אנחנו התרחקנו. התרחקנו מאוד.

אומנם אני עם העיסוקים שלי, אבל לא כל האשמה עליי. אני מבינה אותך, יש לך 4 ילדים ואת צריכה להתחלק בין כולם, שבעצם..את לא מתחלקת לאף אחד..

קשה לך, את עצבנית, והילדים מטריפים אותך, אז בצורה עקיפה ולא נכונה כל תשומת הלב שלך הולכת לילדים.. ואני? אני מקבלת בסוף את הצעקות והעצבים ששמרת בבטן מהריבים שלך איתם.

וזה כואב. מפעם לפעם יותר ויותר. עם הזמן אני מרגישה שהריחוק מתעצם ביננו, וה"חוט" הזה שמחבר אותי ואותך נמתח, וזה כואב.

איפה השיחות שלנו, של פעם..

גם אם לא היו כאלה ארוכות ומשמעותיות לחיי היום יום של אז, כרגע הם הכי חסרות לי בעולם.

וכן, עכשיו אני מנסה להתחמק משיחה איתך כי כמה שאני רוצה כבר לפרוק את כל מה שמעיק לי, ככה אני מפחדת מכל הצעקות, או הדמעות שיבואו אחרי זה..

את חסרה לי, אולי התרגלת לזה שאני לא בבית, שאני כבר לא חלק.

התרגלת שאני הבת שלך מרחוק..

את כבר לא משתפת אותי בכלום, ולא מאפשרת לי לשתף אותך, כי את כבר לא רגועה, או מאופסת כדי שנדבר, ותאמת? יותר משלי אין זמן, לך אין זמן אליי.

את מפחדת לבקש ממנו שישמור על הילדים.. שנוכל לבלות את ואני, כמו פעם, ביחד, לבד.

אני רוצה את אמא שלי. וקשה לי לבקש..

אז אולי.. כמו שהילדים מנסים למשוך תשומת לב ממך בצורה שלהם, גם אני מנסה בדרך שלי..

כי לאחרונה.. אנחנו מדברות רק בריבים.. ובצעקות.. ובבכי.

לפעמים אני מרגישה שאני פה רק כדי לעזור לך עם הילדים, או לעזור לך, בכללי..

שרק לדברים האלה אני נחוצה לך. שקל לך יותר שחזרתי הביתה כי למרות שאני עושה פרצופים, ושהרבה פעמים לא מתאים לי, בסופו אני אומרת כן, וממלאה את מבוקשך.

אבל זה קשה שאין לי כבר למי לבכות, קשה לי שמתי שאני באה לספר לך משהו את עסוקה מדי אז "אחר כך", זה פוגע, ומציק.

ואחר כמו בומרנג שאני לא מצליחה לשלוט בו זה חוזר, ממני אלייך, בדיוק כמו שזה הגיע..

 אני מצטערת שלעיתים אני פוגעת בך, אמא, זה לא בכוונה.

אני אוהבת אותך המון, אבל אני מרגישה שבדיוק כמו אבא, גם את נוטשת אותי באיזה שהוא מובן..

אז מה אם יש לך עוד ילדים? גם אני נמצאת פה, ועדיין מרגישה הילדה של אמא, רק בלי אמא..

כי היא כבר לא פה.

את יודעת? נראה לי שאהרון קצת חכם..

ואולי אני טועה, אבל יכול להיות שלא אכפת לו שהילדים שלו ככה כי זה באמת מה שמושך את כל תשומת הלב שלך אליהם..

ואולי הוא רואה שהתרחקנו, ושאנחנו רבות המון, שאנחנו כבר לא מתקשרות..

ואל תשקרי לעצמך, או לי, הרי ידוע שהוא היה מעדיף שאני בכלל לא יהיה..

ואני לא חושבת שזה מפריע לו שהמצב ככה..

הרי הילדים שלו זוכים באמא שלהם לגמרי, בדרך שלהם..אבל..לגמרי.

ואני..

אני מחכה שיבוא היום ונחזור להיות כמו אז.

שאני יוכל לבוא אלייך, להשען לך על הכתף ולבכות סתם כי טוב לי..

שאני יפסיק להרגיש לבד. שאמא שלי סוף סוף חזרה..

אמא.. אני מוצפת דמעות ולא כיף לי עכשיו, אבל סוף סוף ירדה לי אבן מהלב.

עושה לי טוב שדובי מחבק אותי באמצע הלילה.

עושה לי טוב שדובי מוכיח לי עד כמה הוא אוהב.

עושה לי טוב שאני ואמא שלי מסתדרות.

עושה לי טוב שאני מצליחה במבחנים.

עושה לי טוב שלא כואב לי.

עושה לי טוב שאני מצליחה לכתוב שיר.

עושה לי טוב [לאותו הרגע בלבד] לאכול שוקולד.

עושה לי טוב ללכת לים.

עושה לי טוב שאני לא מרגישה לבד.

היה עושה לי טוב אם הייתי מאושרת ומחייכת בלי סוף, אבל חיוך אמיתי שכזה.

היה עושה לי טוב אם היה הבטחון העצמי שלי היה מתעלה על עצמו.

היה עושה לי טוב אם הייתי אוהבת לרקוד.

היה עושה לי טוב אם היה קצת יותר טוב בעולם.

היה עושה לי טוב אם המצב הכלכלי היה ממריא קצת..[הרי למדתי שכסף זה חלק גדול בחיים. שיש כסף אין כל כך הרבה דאגות].

היה עושה לי טוב אם יכולתי לשנות בי כמה דברים.

היה עושה לי טוב אם לא הייתי אובססיבית לאהבה.

היה עושה לי טוב אם אולי...היה לי ילד?

היה עושה לי טוב אם הייתי יכולה בצעקה אחת קטנה לשחרר את כל הבכי והכאב שמתגורר בתוכי [וכן דוביט, זה מעצבן גם אותי!].

מה היה עושה לכם טוב? זרקו דברים, אולי אני יאמץ את זה לשיטת הטיפול שלי..:)

תודה=)