נהר גועש ושמו החיים שלי

קשה להאמין, יש לי בן שסיים בי"ס. כל כך הרבה עברנו , בעיקר בשנתיים האחרוות, שהיו סוערות וקשות כל כך. 

שנתיים שבהן הוא הרגיש שהוא כל יכול, השנה האחרונה שבה הוא היה שמיניסט והרגיש שהוא כבר מבוגר הייתה פשוט סיוט מתמשך. 

אני והמורים והמנהלת נפגשנו המון . התכונה שלי, שאני לא קשה איתם, מנסה לדבר בגובה העיניים , כשווים, גרמה לו לזהות את זה כחולשה. אבל אני לא יודעת אחרת, לא יודעת לאיים ולצעוק להעניש, לא מאמינה בזה ואולי במקרה שלו זה היה נדרש. 

כמה האשמתי את הגרושים . בלי שני הורים שכל אחד תורם את חלקו , קשה מאוד להתמודד עם נער כל כך סוער , טיפוס ממש. האקס שלי צריך דיתפעלו אותו גם בתור נשוי אז בתור גרוש שח בעיר מרוחקת זה בכלל היה חסר סיכוי.

אבל הכל מאחורי. באופן הכי הזוי, כנראה שהוא הוציא אפילו תעודת בגרות... ככה זה כשיש לך המון שכל , אפילו ההורמונים הגועשים לא הצליחו לפגוע בזה. 

הצבא נראה רחוק בשלב הזה. הוא נמצא ברשימת המתנה למכינה קדם צבאית, אם הוא יתקבל אני מאמינה שזה יקדם אותו. 

בכל מקרה העתיד לפנינו , בעוד שבועיים נצא רק אני והוא לשבוע בצפון איטליה, יש שתי אפשרויות, או שרק אחד מאיתנו יחזור בחיים או נחזור חברים טובים. מחזיקה אצבעות כמובן שנחזור חברים. יש לי המון מה להגיד לו על צלחת פסטה טובה על שפת האגם .....