סיפור על ט"ה

תהנו ילדודס,

פרק מדהים לטעמי.

"אני לא מצליח, אני לא מצליח להוציא אותה מהראש". התעמק ביל עם מחשבותיו, על כריס.

"מה יש בך? שהורג אותי כ"כ?" .

"למה תמיד טום זה שמרוויח קיבינימט ", "אני שונא אותו כ"כ" .

"אוף". הפעם הוא ממש צרח.

"טום, אתה שמעת את זה?" . שאלה אמילי.

"עובר עליו משהו, אני לא מצליח להבין מה? "

"לך , תדבר איתו, תרגיע אותו, תגיד לו כמה אתה אוהב אותו.". הציעה אמילי.

"נראה לך ? פחד מוות. במצבים כאלה הוא מאבד עשתונות " .

"אז אני הולכת לדבר איתו".

"בהצלחה, אני הזהרתי אותך".

"ביל, אני יכולה להיכנס? " עמדה אמילי בפתח הדלת לכניסתו, מתבוננת סביבה, הכול היה מנופץ.

התמונות שלו עם כריס, השירים שהוא כתב היו קרועים, הכל היה זרוק "

"לא, עופי מכאן.".

"ביל אני מבקשת " ...

"עופי זונה, אמרתי עופי!"  צרח עלייה ביל, הוציא הכול עלייה.

טום ששמע אותו מרחוק, התקדם לעבר חדרו של ביל, עצבני.

"אתה לא תדבר ככה לחברה שלי" . צעק עליו טום.

"לך, הכל בגללך, אתה קולט שהכול בגללך? " צעק עליו, והעיף לו אגרוף.

"מה אני אשם שאתה צועק על חברה שלי? " צעק עליו בחזרה, מכווץ את אגרופיו. מוותר ברגע האחרון

"לא, הכל שנולדת בכלל, למה היית? אני לא צריך אותך!. הכל אתה לוקח גם את כריס " . הפעם הוא ממש נפל על ברכיו מרוב בכי.

"כריס? מה קשור? " אמרו אמילי וטום פה אחד.

אחרי שהם הבינו, כל אחד בדרכו שלו. הייתה שתיקה, אף אחד לא העיז להוציא מילה אחת.

"סליחה? " שאלה כריס את הפקידה, כאשר מזוודות מוחזקות בחיקה, וכרטיסי טיסה אשר כריס  חסכה אליהם הרבה.

"מתי יוצאת טיסה אחרונה לאמריקה? "

"ב 1 בלילה, יציאה C3 תיהני מתוקה. 

"תודה" אמרה בקול רועד. 'כן בטח' חשבה בליבה.

היא קיבלה את מה שהיא רוצה, חסכה המון בשביל לטוס, הרחק מגרמניה הרחוקה. לברוח מהכול, לצאת לחופשה מהחיים, מהבעיות והעיקר מטום.

היא חיכתה לזה כ"כ, כ"כ לא רצתה שהרגע הזה יגיע.

היא לא תראה את טום וביל, כנראה שאף פעם.

היא הולכת לגור שם, ככל הנראה לתמיד.

"טסה לאן? " צעק ביל בטלפון בקול חנוק.

"מצטערת, זה האפשרות היחידה, אני ייתגעגע" . אמרה כריס, התקשרה אליו לפני עלייתה למטוס.בפעם האחרונה.

"לאיפה את נוסעת". ?

"מצטערת, ביל עזוב טוב? אל תשכח אותי, אוהבת" . אמרה וניתקה, לוקחת את תיקה וצועדת לעבר השרבול המסמן את עלייתה למטוס. את עלייתה לחופש.

"כריס, תעני לי,כריס,כריס " . ביל ניסה להתקשר, בתקווה שתהנה.

"זה לא יכול להיות" נפל על הספא בוכה.

רוצה רק את כריס לצידו,לתמיד.

"אנא הדקו חגורות, אנו ננחת בעוד כמה דקות." אמרה הדיילת מקצה המטוס.

היא חזרה על כך כמה וכמה פעמיים ורק הגבירה את המטח במטוס,

כעבור חמד דקות המטוס נחת בשלום על אדמת אל-אי, ארצות הברית.

מחיאות הכפיים היו חזקות מאוד, אך כריס רק ישבה וחייכה, חיוך קצת שמח-קצת עצוב,

מקווה לחיים חדשים במקום הלא מוכר שאליו הגיעה כעת.

אחד אחד הם יצאו מהמטוס לעבר מסילת המזוודות, שתי המזוודות שהביא כריס יצאו בין הראשונות,

והיא מהירה לעבר היציאה, תופסת מונית.

"לאל-אי בבקשה" אמרה לנהג המונית, מתיישבת באי נוחות במושב האחורי.

"את לא מפה נכון?" שאל, מביט בה דרך המראה.

"לא, אני מגרמניה" היא אפילו שלא הביטה בו, הדבר היחידי שעניין אותה היה ביל,

שלהפתעתה הרבה היה כל כך חשוב לה שהוא בסדר.

"או יפה.. את יודעת ברלין ואל-אי הם ערים מגבילות" חייך.

"כן סיפרו לי את זה פעם, אולי זו הסיבה שאני פה" לחשה.

"לאיזה רחוב רצית?" שאל לפתע

מבולבל.

"תפנה לשם," היא הצביעה לעבר רחוב פנימי ושקט רחוק מכל המהומה.

"עד הסוף" המשיכה, מוקסמת מהיופי של המקום.

"זה פה?" שאל, הם הגיעו לבית יפיפה, מראו עתיק אך חדיש,

 גינה גדולה ושער לבן, כזה שתמיד מזכיר את הבית של סבתא.

היא שילמה לו הודתה על הנסיעה ויצאה לעבר ביתה,

נשכבת על הספה שלא היתה במקומה כלל וכלל ונרדמת, שיניה עמוקה.

ארוך הא?

יאלה 35 תגובות לפחות,הא?

מאיה ושני (: