NOWHERE

אני אומר\ת: אני תמיד בבאסה , נמאס לי מהחיים.

יאפ.

נמאס לי מהחבר הזה .

אני רוצה להיות לבד. יש זמנים שפשוט אני לא רוצה לדבר עם אף אחד ולהתבודד.

אבל חבר שלי, לא. הוא רוצה לדבר איתי ולעודד אותי. ממש יופי.

היום יום האהבה, חג האהבה או איך שזה לא נקרא. לא מעניין אותי.

מחר סמינר, מחרתיים יום הולדת , נמאס לי . נשבעת , אני רוצה להשתחרר מהכול, אני רוצה לאבד שליטה.

מתאים לי להשתכר בקטנה, ועוד יומיים אני אהיה זקנה יותר, עלק זקנה כולה 16 אבל מבוגרת...אני רוצה להישאר ילדה לנצח.

אני מתפצלת שוב, פיצול אחד רושם ופיצול אחד  מוחק. פיצול אחד מתקן  והרביעי מתעצבן. דאמט שיצאו מהראש שלי כבר.

אני רוצה להיות שמחה, הבסיס שלי זה אופטימיות אבל פשוט לא מסוגלת , צריך משהו שישחרר אותי מכל הכעס, הטינה, השנאה הזאת , הדיסקרטיות , משהו כדי להוציא את כל הדברים בבטן.

אני בספק אם מישהו יזכור את היום הולדת שלי, אולי בן אחד אחד.