איך אפשר לאכול את עצמך על טעות שעשית לפני יותר משנה?ולמה אני עדיין מתפללת שכל זה היה סתם סיוט ולא באמת עשיתי את זה.
זה מציק לי וזה אוכל אותי מבפנים ואני לא יכולה, לא יודעת ולא רוצה להתמודד עם זה.
אני הייתי כ"כ אמיתית... באמת. וניסיתי לעבור את זה וניסיתי לשאול אותך בכנות.
אבל למה שאני אקבל תשובה כנה? זה הרי לא מגיע לי.
ונכון עברה שנה ואני כאילו המשכתי הלאה מבחינתך.. והיו לי אחרים ואני לא אומרת שלא ואני ממש לא עושה את עצמי תמימה.
אבל עדיין, באמת רציתי לדעת, באמת שרציתי לדעת את זה ממך.
לא מחברים שלך, לא מהפייסבוק, ממך...
והיא כזאת מותק וחמודה ובלונדינית עם עיניים יפות ותמימות. מוכנה בשבילך, רק לקבל את האהבה שלך.
אבל למה שהיא תקבל אותה ולא אני? למה לה היא מגיעה ולי לא? מה היא עשתה שלה שזה מגיע?
הרי עשיתי הרבה יותר ממנה ושנינו יודעים את זה, אז איך זה לא מספיק?
והיא רחוקה ממך אלפי קילמוטרים, ואני אולי שניים, אז איך זה עדיין מופנה אליה ולא אלי?
איך אתה מתגעגע אליה ולא אלי?
ועד שכבר באמת פיתחתי רגשות למישהו אחר, באמת באמת באמת רציתי אותו. אני עדיין רוצה.
אני לא מצליחה לשחרר ממך, אבל כמובן שאני רק הולכת ומגלה כמה שהוא יותר זבל ממך.
כי למה שאני אמשך למישהו טוב? זאת הרי הכי אני ללכת על מה שאסור, על מה שקשה וצריך להילחם,
לא על הפשוט הקל והטוב..
אז אני חותכת, כי אני מעדיפה לבכות עליך קצת עכשיו מאשר הרבה יותר מאוחר.
כי אני פחדנית, מה לעשות.. קורה.
הבדידות חדה כמו תער, באמת היא חותכת אותי מבפנים ומוציאה הכל החוצה.
בא לי לבכות עד שלא יhשאר לי יותר מה לבכות, ואפילו את זה אני לא מצליחה לעשות. לא יורדות לי הדמעות.
מצב הוא של ייאוש כללי לגבי עצמי ותהייה מה דפוק בי.. מעניין אם מישהו יכול להסביר לי.
משקפיים כהים, חול בשיער
שקט פרוע.
במגרש מנגנים, שני אנשים
קצב קבוע.
עיר בלבן, כמו סרט ישן
ריח מתוק, הוא בא מרחוק
אליה...
הוא עולה לאיטו
במדרגות
היא לא פותחת
הוא צועק, מבקש
זרם של אש
מה היא שומעת
עיר בלבן, כמו סרט ישן
ריח מתוק, הוא בא מרחוק
אליה...
ואותם משפטים
זה מתחיל או זה נגמר או...
רק עכשיו אין מחר
קחי הכל או שום דבר או...
מנעולים של דלתות
מסתובבים
או זאת הרוח
במיטה הגדולה
הם שוב חבוקים
עם אין סוף רקיע
עיר בלבן, כמו סרט ישן
ריח מתוק, הוא בא מרחוק
אליה...
ואותם משפטים
זה מתחיל או זה נגמר
רק עכשיו, אין מחר
קחי הכל או שום דבר