בלוג סיפורים, מכירים?

"אני" שמעתי את איתי צועק מרחוק.

טוב אז מסתבר שההורים ודנה לא בבית, אין דבר יותר טוב מזה. נכנסתי לחדר וסגרתי אחריי את הדלת, נזרקתי על המיטה ועצמתי עיניים. זה היה יום מעייף.

חשבתי קצת על גיא, הוא באמת מדהים אבל הרגשתי שאני מפספסת משהו, שאני נותנת לו להכיר אותי מכל הכיוונים בלי המגננות שבדרך כלל יש לי, כל החומת ביטחון משום מה לא פעלה הפעם.

הרגשתי שאני יכולה להיפגע בלי לשים לב שזה קורה, תמיד הייתי בטוחה בעצמי ולא נתתי לכל אחד להתקרב אליי בלי שיפרוץ את כל ההגנות ששמתי על עצמי. נכון שזאת רק ההתחלה, אבל אני מרגישה שזה לא סתם, שאולי אני מפתחת אליו רגשות אמיתיים. לא יכולתי להתעלם מהעובדה הזאת, וגם לא מזה שמצד שני זה הרגיש הכי נכון והכי טוב להיות איתו בלי שום מחסום.

"אעעהה" צעקתי לעצמי וניערתי את הראש לכל כיוון, מנסה להוציא את עצמי מכל המחשבות האלה

התרוממתי וישבתי על המיטה, זרקתי את הנעליים לקצה השני של החדר והחלפתי לבגדים נוחים וקצרים, בהדגש על הקצרים! פשוט חם!

התקדמתי למטבח במטרה לחפש אוכל, למרות שידעתי שהיום אמא עושה קניות ומצב המקרר קשה.

"איתי!" צעקתי אליו מהמטבח והוא הגיב ב'אה' עושה טובה, "מה אכלת?" המשכתי, "פיצה עם הילה" הוא ענה-צעק והבנתי שהילה אצלנו.

הילה אגב היא החברה שלו, אם אפשר לקרוא לזה ככה, בכל מקרה היא אחת הילדות החמודות והם כל היום אחד בתחת של השני. אין פשוט מתוקים.

התקדמתי לחדר שלו ודפקתי על הדלת, "אפשר?" שאלתי, לא ברור מאיפה בא כל הנימוס הזה כלפי אחי.

"אהא" הוא ענה ופתחתי את הדלת,

"מה קורה הילה?" שאלתי אותה והיא קמה לחבק אותי. אמרתי לכם חמודה!

ישבתי איתם איזה חצי שעה והייתי על הריצפה מרוב צחוק, לא יודעת איך כל פעם שהילה שם איתי נהיה בנאדם אחר לגמרי. קרועים.

.

"נועה תעני!" איתי צעק-צווח-צרח מהחדר שלו. שיהיה בריא איזה מיתרי קול יש לו.

'הלו?' הרמתי את הטלפון

'שלום לך' שמעתי קול מאוד מוכר אבל לא הייתי בטוחה, 'שי?' שאלתי בספק קל

'לא מזהה אותי יותר אה?' הוא ענה, אכן שי.

'בטח שמזהה אותך, סתם לא מרוכזת' אמרתי וצחקקתי.

מי זה שי? שי הוא החבר הקודם שלי, אקס תקראו לזה. היינו ביחד פחות או יותר עד תחילת השנה, כמה חודשים.

הוא בי"ב והוא מיוחד כזה, לא תראו עוד אחד כמוהו, אחת התקופות הכי טובות שלי היו איתו, הוא באמת היה מקסים והאמת שאני לא יודעת עד עכשיו איך להסביר למה זה נגמר. פשוט הרגשתי שאני כבר לא כל כך אוהבת אותו כמו בהתחלה, דיברנו והגענו למסקנה שמיצינו את הקשר. איכשהו הצלחנו להישאר ידידים, עד כמה שאפשר להיות ידידה של החבר הקודם, לא קשר הדוק- פעם בכמה זמן מתעדכנים.

'משלומנו?' שאלתי אותו וחייכתי, האמת התגעגעתי אליו

'שלומנו בסט' הוא ענה, 'מה את עושה היום?' הוא שאל

'בנתיים כלום' עניתי ושיחקתי בציפורניים

'מתאים לך גלידה?' הוא הציע ולא יכולתי שלא לחשוב על גיא, פתאום הכל הרגיש לי מוזר ומבולבל, אין לי מושג למה. דווקא עכשיו הוא נזכר שיש גלידה? צירוף מקרים מעצבן.

'ממ' חשבתי אם בא לי והגעתי למסקנה, 'מתאים' אמרתי, 'רבע שעה אני אצלך. אגב גם ניר ואורן באים' הוא אמר ובלי לבזבז זמן הוסיף 'יאללה תתארגני'

'נראה אותך' עניתי וניתקנו.

.

"אז מה בשבילכם חבר'ה?" המוכרת הפרחה שאלה ולעסה מסטיק בגודל של אננס.

"מה הכי טעים?" אורן שאל אותה ודפק לה מבט עושה עיניים

"אני יודעת.." היא אמרה והמשיכה ללעוס בבהמתיות את המסטיק אננס שלה, "לך על שוקו וניל"

היא אמרה במקוריות שכזו, וניר התפוצץ מצחוק.

"קיצור תני להם שני שוקו-וניל, לי מנגו ו.." שי החליט לקחת את העניינים לידיים, וחיכה לתשובה ממני.

באתי לענות, אבל לא יכולתי להתעלם מזה שהוא ביקש מנגו. אני יודעת שזאת סתם היסחפות אבל זה היה מוזר, אפילו קצת אירוני.

'ו..וניל' אמרתי והחזרתי את המבט והמחשבה לכיוון המוכרת

'כבר מוכן חתיך' הבהמה הלועסת הפנתה את מבטה לשי והסתכלה עליו

באותו רגע ניר שוב התפרץ בצחוק מתגלגל, והסתכל לכיוונו של אורן המיואש. שי סתם חייך. לקחנו את הגלידות והתיישבנו בשולחן שבחוץ.

ישבתי מול שי והסתכלתי עליו צוחק עם ניר ואורן, אני לא יודעת מה היה לי, כל מה שהרגשתי אליו אי פעם הציף אותי שוב. הייתי בהלם מעצמי, רק לפני כמה שעות כל הרגשות האלה היו מופנים לגיא.

אין מצב שזה קורה, חשבתי לעצמי. אני לא רוצה אותו. אני לא. אני לא. המשכתי להגיד לעצמי ובסופו של דבר חזרתי להתרכז בשיחה שלהם.

"50 שקל!" ניר אמר בהחלטיות לאורן

"אני בפנים" אורן ענה והבנתי שמדובר על התערבות.

"מה הסיפור?" שאלתי

"אורן אמר שהוא יכול להוציא מהמוכרת מספר טלפון" שי ענה לי והסתכל לכיווני. צחקת קצת וחיכיתי שהוא יוציא את זה לפועל.

שקעתי שוב בכל מיני מחשבות עד ששמעתי את שי. 'נועי?' הוא אמר והניח את כף ידו על כף ידי שהייתה על השולחן, 'את איתי?' הוא אמר

"מה?" אמרתי וחזרתי למציאות. "כן" עניתי, והסתכלתי על היד שלו שעל ידי, אני באמת לא יודעת מה נהייה איתי.

"טוב בואי לסיבוב רענון, נראה לי נדפקת" הוא אמר והקים אותי.

הסתובבנו קצת ברחובות, פתאום כל הריח שלו חדר אליי. הכל חזר אליי, רציתי לחבק אותו.

הוא עצר פתאום ונעצרתי גם במבט לא מבין.

"מה קרה?" שאלתי

"אולי תגידי לי את מה קרה" הוא אמר והיינו אחד מול השני.

"מזאת אומרת?" שאלתי למרות שהבנתי למה הוא מתכוון, הוא שתק והמשכתי. "לא יודעת מה קורה לי.." התחלתי לדבר והרמתי את מבטי אליו.

העיניים שלו הסתכלו ישר לתוך עיניי, התעמקתי בו לגמרי.

הוא התקרב אליי קצת, ממש בעדינות. לא הבנתי, או בעצם כן הבנתי מה הולך לקרות ונישקתי אותו.

בהתחלה זה היה קצת מוזר, אבל מהר מאוד זה נראה לי הכי מוכר. ככל שהמשכנו להתנשק הרגשתי שבאמת הכל חזר אליי.

התנתקנו ולא הספקתי להגיב ולהבין מה עשיתי. ראיתי את גיא מתקרב לכיווני מחייך אליי את החיוך שלו.

החוורתי כולי, מה קורה לי.