בלוג סיפורים, מכירים?

גיא התקרב וחיבק אותי מאחור. הוא הניח את ראשו על כתפי ונתן לי נשיקה בצוואר

"מה קורה מתוקה?" הוא שאל אותי, ולא הפסקתי להסתכל על שי הלא מבין.

אני חושבת ששי היה בהלם, הוא הסתכל עליי במבט שלא הצלחתי לפענח. אני מכירה את שי כל כך טוב, ידעתי שהוא היה פגוע. הוא הרגיש שהאגו שלו נפגע, ראיתי שהוא כעס.

אחרי כמה שניות של הלם הוא חזר למציאות "אני צריך ללכת" הוא אמר, "נועה..", "היה נחמד. תשמרי על קשר" הוא סיים את דבריו, הסתובב והלך.

"שי נכון?" גיא ניסה לוודא שהוא מזהה, כשנשארנו שנינו

"כן" עניתי והסתובבתי אליו. הוא הניח את ידיו על מותניי.

השענתי את ראשי על החזה שלו 'אני כל כך מטומטמת' מלמלתי לעצמי,

"מה קרה?" הוא שאל ולא עניתי. הגעלתי את עצמי.

"מה קורה איתך?" הוא אמר, והרים את ראשי עם שתי ידיו, מלטף אותי.

"גיא" התחלתי להגיד והוא חיבק אותי.

"נועי אני פה בשבילך" הוא ליטף את שערי ואמר בקול המדהים שלו. אני רק קיללתי את עצמי.

"לא גיא אתה לא מבין" המשכתי, "אני פשוט מפגרת".

לקחתי נשימה וניגבתי את הדמעה שנזלה, "בוא נשב, אני צריכה לדבר איתך".

ראיתי שהוא מסתכל עליי במבט דואג ולחוץ. "בואי נלך אליי" הוא הציע, "נרגע קצת ואז תדברי כמה שאת רוצה" הוא אמר וחייך חיוך קל, מרגיע.

הסכמתי והוא נישק אותי במצח, עובר עם האגודל מתחת לעיניי.

ראיתי כמה הוא דאג לי. לא הבנתי מה אני רוצה מעצמי, מה אני רוצה ממנו. שנאתי את עצמי באותם רגעים, הרגשתי כל כך פתטית, כמו ילדה קטנה.

הגענו לבית שלו והתיישבנו במטבח.

"מה בא לך?" הוא שאל ופתח את המקרר

"מה שבא לך" אמרתי וחייכתי מעט. הוא כל כך מדהים, אני לא רוצה לאבד אותו אבל אני לא יכולה להתעלם ממה שהרגשתי עם שי. הראש שלי התפוצץ, לא ידעתי בכלל מה להגיד לו.

"יאללה בואי לחדר" הוא פסק ולקח איתו שתי כוסות, נסטי ושקית של משהו.

עלינו למעלה והתיישבתי על המיטה שלו, הוא התיישב לידי ונתן לי כוס עם נסטי.

"עכשיו שהכל בסדר ואת רגועה, תספרי לי מה קרה" הוא אמר והזיז את השיער שלי מפניי.

"תבטיח לי שתשמע הכל עד הסוף?" אמרתי, "מבטיח" הוא אמר וחייך, אבל ראיתי שהוא מתחיל לדאוג.

"שי שראינו מקודם" התחלתי והוא מיד פסק "הוא האקס שלך".

"כן" אמרתי, "הייתי היום עם שי ועוד כמה" התחלתי לספר ועצרתי לקחת נשימה. היה לי קשה לספר לו, כי לא ידעתי איך לסיים את דבריי. לא ידעתי אם אני רוצה להגיד לו שזאת הייתה טעות, שלא התכוונתי שרק נשכח מזה. לא ידעתי אם אני באמת רוצה לשכוח מזה.

"אוקיי.." הוא אמר וחיכה להמשך,

"בקיצור הם הלכו, ונשארתי עם שי לבד. הסתובבנו בפארקים" עצרתי שוב, השפלתי את מבטי.

הוא הרים אותי עם הסנטר, והסתכל לתוך עיניי. "גיא אתה תשנא אותי, תקשיב עד הסוף" אמרתי לו והזזתי את ידו מפניי.

"אני לא יודעת מה יש לי, הרגשות של פעם חזרו אליי" אמרתי ושיחקתי עם השמיכה של המיטה, בלי להסתכל עליו. לא הייתי מסוגלת.

"אנחנו.." "אני.." התחלתי וראיתי שהוא מנסה להגיד משהו, אבל עצרתי אותו.

"התנשקנו" אמרתי והרמתי את המבט אליו.

הוא לא הגיב, רק הסתכל, חיכה שאני אמשיך לדבר.

"אני כל כך מבולבלת" אמרתי, "אני מצטערת" המשכתי.

ראיתי שהוא היה מופתע, הוא לא הגיב, רק המשיך להסתכל עליי, מזיז מדי פעם את מבטו. "מה את רוצה שאני אגיד?" הוא אמר ובילגן את השיער שלו. הייתה שתיקה, באמת לא ידעתי מה אני רוצה.

"נועה" הוא אמר לאחר כמה דקות, "אני צריך לדעת אם הייתה לזה משמעות", "לדעת מה את רוצה לעשות מפה והלאה".

כשהוא אמר את זה הרגשתי שאני לא בשבילו, הוא הגיב בלי להתנפל ולתקוף, בלי לפתוח בריב סוער, הקשיב עד הסוף לכל מילה שאמרתי.

הסתכלתי עליו וידעתי שאני אוהבת אותו יותר מכל דבר אחר, שהכל בוער בתוכי רק מלראות אותו, או לגעת בו. אבל שי היה לי בראש, כמו זבוב שמסרב לצאת. למה זה קורה לי, למה אני לא יכולה להיות עם מישהו ולהיות איתו שלמה לגמרי. את שי אני לא אוהבת, זה היה רגע של חולשה, אבל עדיין משהו לא גמור.

"נועי תקשיבי" הוא התחיל לדבר, "מהשיחות שלנו אני הבנתי שהסיפור עם שי קצת בעייתי, שמשהו לא נסגר שם", "דברים כאלה קורים כשמערכת יחסים לא נסגרת כמו שצריך, כשהדברים נשארים פתוחים" הוא לקח נשימה והמשיך "את צריכה לשבת עם עצמך ולהפנים שזה היה ונגמר, שזה לא יכול לחזור שוב, ושאת לא רוצה שזה יחזור שוב, בלי קשר אליי. רק בשביל עצמך. שזה לא יתקוף אותך בכל רגע נתון, שתוכלי לשחרר את עצמך לגמרי"

וואו. הייתי בהלם מכמה שהוא הבין אותי, מכמה שהוא הצליח לסדר לי את כל המחשבות שמתרוצצות חודשים. מהטון האוהב שהוא פנה אליי למרות שפגעתי בו.

"בקשר אליי" הוא אמר, "זה קשה לשמוע את זה, שאת איתי אבל לא איתי. זה מאכזב שהלכת אליו". לא ידעתי מה להגיד, הוא צדק.

"אתה הצלחת" אמרתי אחרי דקה או שתיים של מחשבות, "הצלחת לעשות לי סוויץ' בראש, להבין שאני באמת לא רוצה לחזור לתקופה עם שי, שאני רוצה להתחיל בתקופה איתך". מצד אחד הרגשתי מוזר לדבר איתו כל כך בפתיחות על שי, אבל הייתי חייבת לו הסבר.

"אני אוהבת אותך" אמרתי, "אני בכל רגע רוצה להיות איתך ". ראיתי שהוא מקשיב לכל מילה, אבל מחכה ל'אבל'.

"אין אבל הפעם" פסקתי ופתאום הרגשתי שאני יודעת מה אני רוצה, אני רוצה אותו. שי זה עבר, אני לא באמת אוהבת אותו, זה היה סתם.

"אני מצטערת על מה שהיה", "זאת לא אני" המשכתי, "לא ככה רציתי שתכיר אותי. אני באמת אוהבת אותך, אתה כל כך מדהים, זה לא מגיע לך"

הוא המשיך להקשיב לי ולהסתכל עליי, כאילו רק שנינו קיימים, שום רעש, שום מכונית מהחלון לא הזיזה את תשומת ליבו ממה שאמרתי.

"ההחלטה היא שלך לגבי מה שיקרה" אמרתי,

"אתה רק צריך לדעת שאני אוהבת אותך. באמת" "ואני באמת מצטערת", התקרבתי אליו מעט והעברתי את ידי על פניו. "זאת הייתה טעות"

הרגשתי בטוחה ושלמה עם כל מילה שאמרתי, הרגשתי בטוחה לשם שינוי, פעם אחת בחיים שלי ברגשות שלי.

"נועה" הוא פתאום זרק, אבל עצרתי אותו. "אל תגיד כלום, קח לך זמן עם עצמך" קמתי מהמיטה ונתתי לו נשיקה על הלחי.

התקדמתי ויצאתי מהחדר, סגרתי אחריי את הדלת.

נשענתי עליה ונשמתי לרווחה, מחייכת חיוך. אני יודעת שלא בטוח מה יהיה, אבל ידעתי שאני אוהבת אותו באמת, וזאת הרגשה כל כך טובה. לדעת שאתה רוצה להיות עם אותו בן אדם בכל רגע נתון.

הגעתי הביתה ונכנסתי לחדר אחרי שיחת 'מה נשמע' עם אמא.

ידעתי שאני צריכה לדבר עם שי, לסגור את זה אחת ולתמיד ולבקש סליחה, והפעם לא רציתי לדחות את זה. ידעתי שאני חייבת לו הסבר כלשהו והחלטתי לעשות את זה עוד היום.

נשכבתי על המיטה ונשמע צלצול אסמס, לקחתי את הפלאפון וראיתי שגיא שלח הודעה.

'את מדהימה ולכולנו יש עבר. אני אוהב אותך' כל כך רציתי להיות איתו עכשיו, אני אוהבת אותו. אני באמת אוהבת אותו. הוא הדבר הכי מדהים שפגשתי אי פעם.

מקווה שאהבתם! יום נפלא

אשמח לתגובות והערות