המחברת במדף הסתרים

ואני כמו חרא נשארתי עם לב של אבן ופגעתי בלי לשים לב בכלל.

ואת פגעת בחזרה. כי ככה עושים כשכואב.

אבל את באת ועזרת לי וכשחיפשת עזרה אצלי בחזרה נכווית.

לא התכוונתי!

באת והצלת אותי ואני פשוט נשארתי אני.

עם הגב על הקיר מרוח יושב על המיטה.

מקשיב לניגון וכמה מילים של שיר שאין טעם כבר להזכיר את שמו

והכל פשוט נופל למקום.

עם הגב לקיר קפוא כמו מכונה

ומשום מקום היא יצאה

דמעה קטנה שנפלה לי על היד.

הרי כבר קיץ, אין נזילות

לקח לי רגע להבין שזה יצא ממני ולא מהתקרה.

עד שבאת