המחברת במדף הסתרים

אתמול אחרי חזרה עם הלהקה. אחרי שהורדתי את כל מי שהיה בדרך שלי.

ראיתי בחור ישיבה. נראה מישיבת הסדר.

ככה עם תיק גדול על כתפיו.

החלטתי להסתובב ולקחת אותו לאן שיצטרך.

אמרתי לו שיעלה והוא סירב. הוא לא רצה שאני אסטה מדרכי.

התעקשתי תוך כדי שכנוע מאלץ שהלך משהו בסגנון של: "כנס כנס בא רכב מאחריי..."

בחור עדין ונחמד. שהיה בדרכו לישיבה והחמיץ את ארוחת הערב.

לא היה לי כסף לתת לו אבל הבנתי שהוא לא הצטרך. הוא ביקש שאני יעצור לו בדרך לישיבה ליד. לקנות מנה פלאפל.

מקווה שהיה פתוח...

והנה יום אחרי זה. מצאתי עבודה... ועוד אצל מי? אדם שאני מכיר ושאפילו מחבב אותי.

איך דברים מתגלגלים.

"... לקח לי קצת זמן עד שהבנתי את הלקח, לעשות מעשים טובים, לכבד את האנשים.

כי זאת לא סתם קלישאה שלפי שעה השטן חוגג ומשחית כל דקה טובה..."