המחברת במדף הסתרים

זה לא שאני לא רוצה לכתוב בך,

זה לא שאין לי זמן וגם לא זה שאין לי מה לכתוב.

האמת אני כן רוצה לכתוב, יש לי זמן לפנות בשבילך וממש אבל ממש לא חסר מה לכתוב.

העניין הוא שאין כוח לכתוב, לפעמים זה קצת כבד לכתוב.

יש יותר מדי מה לכתוב!

וכמה פעמים כתבתי את המילה לכתוב ב6 שורות??

רציתי שתדעי שנפגשתי עם ג'אזי.

לפני כשעה בערך, זמן עף אחרת כשדברים מטפסים דרך שטר מקופל לאף.

זה היה קצת מפתיע.

היא הרגישה כלפיי משהו. עוד בהתחלה.

הריחוק שלה היה על סמך זה.

שהיא לא רצתה להתקרב כי היא פחדה שיקרה משהו.

לזה אני קיוויתי. חשבתי על זה אבל זה לא נראה היה הגיוני עם היחס הזה.

כנראה שהיא לא מספרת לי הכל ויש יותר מזה.

אני מקווה ככה.

מצד אחד אני רוצה אותה מאוד.

מצד שני אני רוצה את החופש שלי.

ומהשלישי אני לא יודע אם היא בכלל רוצה אותי.

ממש כיף לי לדבר איתה. הכל זורם בצורה אחרת לגמרי.

פשוט כיף לי... וכמה שהיא יפה.

היא לא יפה יפה. פשוט שהיא יפה לטעם שלי.

ויש לי טעם קשה.... עד כאן בנושא ג'אזי.

עברתי תאונונת היום. בגלל איזה צאצא מסריח של ישמעאל.

הוא באמת צאצא מסריח. אין לי שנאה חסרת בסיס לערבים.

פשוט שונא את המסריחים האלה שמביניהם שמוציאים להם שם רע.

את אלה אני באמת מוכן לרצוח. אולי אז יהיה שלום עם הערבים.

או זה או שאני יוריד את כולם!

הבנזונה החזיר מסריח חתך אותי. התחיל לפנות שמאלה כשהוא בא מהכיוון הנגדי לי ונעצר באמצע הנתיב שלי.

ואני לא כל כך נסעתי במהירות המותרת לי...

אז שברתי ימינה ולחצתי בכל הכוח על המצמד והברקס.

המראה השמאלית שיפשפה את שלו, ואילו הצמיג הימיני הקדמי שלי נכנס בעוצמה למדרכה.

התעקם כל החישוק.

הלך הצמיג.

רציתי לרצוח.

חצי כפר יצא עליי. "50 שקל מתקנים את זה"

ואני רק רוצה לרצוח. "מזל" שהיה שם בנאדם שאני מכיר.

ההורים שברו לי תג'ק כשהם פינצ'רו את אותו גלגל שהלך בתאונה.

עד שם לענייני ערבים חארות.

הכל מוזר לי כזה.

לא ברור... אולי בגלל הסאטלה. נמשיך מחר מחברת יקרה...

כשהראש יהיה טיפ טיפה יותר מפוקס...