כן ,זהו בלוג חדש, אחד מעוד לפחות 20 בלוגים שנפתחים מדי יום ,
עוד "חדשה" שתכתוב 5 פוסטים ביום במשך שבוע, ואז יימאס לה והבלוג לא יהיה חלק מחייה יותר .
מבחינתי זאת לא התחלה .
החלטתי לפתוח מחדש בלוג , ולא "להקים לתחייה" את הבלוג הקודם שלי , שנמאס עליי .
אין שום התחלה בפוסט הזה , החלטתי לפתוח בלוג באמצע .
באמצע התקופה הכי מטורפת בחיים שלי , מלאת רגשות , חברים , אנשים שנכנסים לחיים שלי ואנשים שעוזבים
ושוברים את ליבי בדרכם החוצה ... והם יודעים שהם עושים את זה . אבל הם מכירים את רותם האופטימית . .
זאת שלא שמה על אף אחד ולא לוקחת ללב . לא נפגעת . אני באמת לא .
הלב ? לא כואב באמת ... זה טוב או רע ?
אני זוכרת את הימים התמימים שלי, הייתי כ"כ תמימה . הייתי מסופקת , הייתי מאושרת , היה לי כל מה שביקשתי ואפילו
יותר מזה .
אני מאושרת , יש לי כל מה שאני מייחלת לו .
אבל אני לא מסופקת .
זה יותר מדי לפוסט ראשון , ואולי יצרתי רושם של ילדה דיכאונית ואומללה .
אבל השעה עכשיו היא 02:20 לפנות בוקר , ואני אחרי לילה של כיף לא נורמלי , אהבה , חברים , ואכזבה .
אכזבה שחודרת לתוך הלב , אבל שום דבר לא קורה שם .
אני כותבת את הפוסט הזה ואני מרגישה את זה ...
ממש שום דבר .
לילה מעולה לכולם , למרות הכל אני נזכרת בדברים הטובים (:
תגיבו . , זה חשוב לי .
רותם 3>
