מה הסיפור שלכם?

היי לכם! עוד פרק למרות שכתבתי היום!

אז תקראו!

 מהפרק הקודם..

במשך השבוע ( שעבר ממש מהר..) קיבלתי עוד שני זרי פרחים לבנים.

 וכמו בפעם הראשונה היה רשום משפט מנצח אבל בלי שם. כבר הייתי ממש מסוקרנת לדעת מי כתב לי את המכתבים האלה ומביא לי פרחים . שיארתי כמעט במאה אחוז שזה אור אבל לא יכולתי להיות בטוחה בכך..

אני ואור כבר ממש קרובים... אייל יודע את זה .. כולם יודעים!

מחר הטיסה ,איזה לחץ! צריך רק להכניס עוד כמה שמלות ועוד כמה זוגות נעליים... :))

פרק ו'-הפתעה בשדה התעופה!

לא יכולתי להרדם מרוב לחץ והתרגשות, הלילה טסים - שעות טהורות בדיוטי פרי!

ניזכרתי במשפט של אמא:

" לישון טוב כדי שלא תיהיו עיפיים מידיי אחר כך, ולא תספיקו להנות"  אמרה לי וכיבתה את האור בחדרי .

" תתקשרי עליי  כשאת  בדיוטפרי"  אמרה לי טלי כשהיא נרגשת... לפני שלוש שעות.

ואור- לא אמר כלום ולא התקשר .. ' אני לא רודפת אחריו, שהוא יתקשר '  חשבתי לעצמי בעודי בוהה בתיקרת חדרי ללא מעש.

דפיקה בדלת.

אחי הקטן צץ והיסתכל עליי במבט ישנוני.

" מה אתה רוצה? " תקפתי ישר בלי לשים לב.

" אני יכול לישון איתך בחדר , אני לא מצליח להרדם" ענה ועיניו ניראו מתחננות.

" בסדר.. אבל אל תנחר! " צחקתי וקמתי לסדר לו מזרון .

" טוב"  אמר וחייך " אני מצטער שלגלגתי קודם עלייך ועל אור" 

הרקין ראשו כמיתנצל.

" הספקתי לשכוח אבל ההתנצלות מתקבלת" פרשתי את השמיכה.

" לילה טוב " אמרתי והיתכרבלתי.

" לילה טוב אחותי" אמר טל והדגיש את "אחותי " כמרוצה.

" בוקר טוב, שבעצם אמצע הלילה " אמרה אימי והופתעה  לראות את טל בחדרי.

" דיי, לישון! " ענה טל והיתכרבל עמוק בשמיכתו.

" טסים חברים , מספיק חשוב בשביל לקום במרץ" אמרה אמא והדליקה את האור.

'איך שכחתי?' זינקתי מהמיטה ( טוב בערך..). יותר נכון קמתי מהר לעומת טל שעוד היה במיטה כשאימי מנסה להוציא אותו בכוח.

מי המקלחת שתפו את גופי בנעימות וכאשר חפפתי את ראשי שכחתי את עצמי לגמרי.

" צריך למהר ילדים!" צעקה אימי מאחד מחדרי הבית בעודה מתרוצצת

בכל מקום.

מרחתי את גופי בקרמים בניחוחות נעימים ורעננים.

התלבשתי במהירות ויצאתי מין המקלחת - לעבר המיטבח. אבא עמד ליד השיש כשהוא מכין סנדוויצים לדרך.

" לנמל התעופה " אמרה אימי כשהיא מתבוננת בראי המכונית ומסדרת את שיערה .

נהג המונית התניע את המכונית והדליק רדיו  כמו שתמיד נהגי המוניות עושים, כשהם יודעים שתיהיה שתיקה מביכה.

באמת היתה שיתקה גדולה  שאם אפשר היו חותכים אותה בסכין יפני.. (חה)

" כל הנוסעים בטיסה לתאילנד..." בלה בלה בלה  נישמע קולה של אישה הקוראת בשדה התעופה. היה רעש ובלגן.

ראיתי טיפוסים מוזרים , אנשים שרצים עם מזוודותיהם  ונשים עם תינוקן בעגלה.

טל חייך לעומתי וביקש מאבא לסחוב את המיזוודה . צילצול טלפון מוכר נישמע ואמא מיהרה לענות.

"כן, כן אני מקשיבה" ענתה והיתרחקה מאיתנו כשהיא מצמידה את הטלפון לאוזנה, קשובה לשיחה.

" בעינייני העבודה.." אמרה ואף אחד מאיתנו לא העז להפריע לה..

"כן, בסדר , מעולה ביי." ניתקה את השיחה וקרבה עלינו בחזרה.

" מי זה היה ? " לא התאפק אבא מלשאול.

" משהו בעינין העבודה"  נימנעה מלענות.

טל ואני הבטנו אחד אל השני ושתקנו, ידענו שהיא מסתירה משהו אבל לא רצינו לדחוק בה ולהפוך את האווירה המשפחתית לריבים וכעס.

"היי, הינה אור !" קרא טל כאילו הוא בא לכבודו.

הייתי מופתעת, לא חשבתי לפגוש פה את אור . הוא רץ אליי כשהוא מחביא משהו מאחוריי גבו.

"שלום רונית ושמואל" בירך אור את הוריי.

" יש לך רגע?" אמר ולפניי שהספקתי לענות -משך אותי לצד.

" הבאתי  לך משהו " אמר מיד והוציא את מה שהחביא מאחוריי גבו-

קופסא ורודה.

" מה זה?" שאלתי ובחנתי את הקופסא.

" תפתחי!" אמר נרגש.

פתחתי בעדינות את הקופסא ולאט כדי לא להרוס את הרגע למרות שהייתי מסוקרנת מאוד.

" שרשרת ?!" צרחתי וחיבקתי אותו באהבה.

"אני אוהב אותך יותר מכל דבר, וזה מנציח את אהבתי!" קרא אור ונישק אותי נשיקה סוערת. שרשרת לב קטנה ניצמדה אל צווארי. יכולתי עוד להרגיש את המגע של אור על שפתיי.

" תודה אהובי! " זעקתי וחיבקתי אותו בחום.

הבנתי שהטלפון של אמא היה ממנו, וזו היתה הפתעה.

זהו להיום -תגובות!! 

אבל בנתיים אני ממשיכה  תגובות חברים! חשוב!!=))

מהפרק הקודם...

" בא לך גלידה ? " שאל והיסתכל עליי  לקבל אישור

הבנתי שלא הלכתי קודם לכן איתו לגלידה ושזה היה חלום.

" לא אני.... עייפה נורא" תירצתי והיתקרבלתי עמוק בשמיכה למרות שהיה לי רותח.

" דברי איתי אם את צריכה משהו" החליט אור שהוא הולך.

לא רציתי להסתכן שהחלום יהפוך למציאות.

פרק ה'- שיר אהובתי/פרחים לבנים

"שבת בבקר, יום יפה

אמא שותה המון קפה

אבא קורא,

המון עיתון

ולי יקנו המון בלון!" צרחתי בעודי שרה עם המערכת בפול וליום.

" תחלישי את המוזיקה ! " צעק טל אחי הקטן מהסלון.

ריח  התבשילים של אמא נידף מן המטבח.

ישבנו המשפחה לארוחה.

" בוקר טוב. שבת." פתח אבא וחילק את הפסטה .

" רצינו לספר לכם משהו..." הגיעה אמא ישר לנושא.

יכולתי לשמוע את נגיסותיו הרטובות של טל בפסטה.." תאכל בפה סגור!" ציוותי עליו בעודי מתרחקת ממנו עם הכיסא.

 טל הוציא לי לשון אדומה/רטבטבה.  " נימוסים שניכם.." פקד אבא והשתתקנו.

 "אנחנו מתכננים לנסוע לצרפת" אמר אבא ובחן אותנו על דעתינו.

" חופשה , ים, נופש.." פנטזתי לעצמי בשקט כדי שטל לא יהרוס לי את הכיף.

" זו לא תיהיה חופשה " תיקנה אמא " אבא נישלח מטעם העבודה.." הוסיפה ( כניראה שמעה אותי מפנטזת בשקט)

"אז ניסע איתכם או לא? " שאל אחי מבולבל.

אמא ואבא ניראו מהורהרים. 

"ברור שתסעו איתנו!" אמרה אמא והביטה אל אבא כאילו אמרה זאת לא בכוונה וקבעה בלי החלטתו.

" מתי? "שאלתי נרגשת.

"עוד שבוע.."  ענתה אמא וחייכה " תתארגנו - זה לחודש וחצי.."

רגליי קפצו בשמחה מתחת לשולחן ולרגע חשבתי .. מה עם אור ? אני לא אראה אותו חודש וחצי! אהה.. טוב בטח אדבר איתו במייל או אשלח לו מכתבים.. אבל זה לא מספיק..=(  רגליי הפסיקו לרקד.

" אמא , שיר לא יכולה לנסוע - כי היא תיהיה חודש וחצי בלי אור וזה לא אפשרי" לעג לי טל כשהוא נהנה מכל מילה, כאילו קרא את מחשבותיי עכשיו כמו ספר פתוח . ההורים יודעים שאני ואור חברים אבל עדיין..

" סתום " סיננתי אליו ועיניי בערו אך מבטה של אמא היה בוער יותר - מכעס.

" שיר על תדברי ככה לאחיך. או שתלכי לחדרך!" הגבירה אמא את קולה, מתנהגת אלי כמו אל ילדה קטנה.

 יכולתי להישבע שאבא היה נבוך אך לא אמר מילה.

" כבר דיברנו על זה .." הזכירה אמא בקול פחות תקיף אך עדיין כעוס.

טל חייך חיוך קטן אך ניסה להסתירו . " גם אתה בחור צעיר , תשמור על הפה שלך!" קלטה אמא את חיוכו שמיד נעלם . עכשיו היה תורי לחייך ולצחוק עליו אבל רק הנהנתי . הודתי על הארוחה והלכתי לחדרי.

" אני נוסעת לחופשה בצרפת!" צעקתי לתוך השפורפרת ויכולתי להרגיש את מבטה ההמום של טלי .

" רק לפני שלושה ימים חזרתי מחו"ל ועכשיו את נוסעת?! " אמרה טלי וצחקה . ידעתי שהיא שמחה בשבילי.

" אל תדאגי אני אביא לך  מזכרות " ניחמתי אותה וכבר ראיתי את עצמי בדוכני השוק הגדולים בפאתי העיר.

" אני אספר לך הכל כשאחזור !" עניתי והוספתי בחיוך " רוצה לבוא אליי עכשיו לעזור לי לארוז? "

 " היי " אמרתי לעבר דלת הכניסה שנפתחה ומאחוריה הופיעה טלי .

" יש פה משהו בשבילך" השיבה. הייתי מופתעת .

התקרבתי אל הדלת והצצתי מאחוריה . זר פרחים לבנים ומכתב היו מונחים על הרצפה של המסדרון.

" מי שלח לך את הפרחים ?" שאלה טלי. " אני יודעת בדיוק כמוך.." עניתי והלכתי ( בצעדים מהירים) לעבר החדר שלי וטלי- אחריי. התיישבתי על המיטה ופתחתי במהירות את הפתק. ' לשיר אהובתי... ' קראתי את המכתב. הבטתי בחלק התחתון בו היה אמור להיות השם של הכותב אבל הדף היה חלק לבן ובלי שם. " אור... " מלמלתי .

" זה יכול להיות כל אחד "  אמרה טלי והרסה לי את הרומנטיקה.. (חה) . נישארתי במחשבה נעימה שזה אור.

ניזכרתי שלא הודתי לו על החופשה אליה אני נוסעת .. וחודש וחצי בלעדיו.  אבל מה יביא אותו  לשלוח לי פרחים סתם כך ? הוא הרי לא יודע על החופשה שתיהיה לי ו...

" אולי אור הביא לך את הפרחים סתם מאהבה .." ניסתה טלי לשבור את השתיקה המהורהרת שלי עם המחשבות המוזרות שלי.." להזכיר לך שהוא אוהב אותך?" הפעם ניסתה להציל את כבודה הרמוס. כניראה מבטי המהורהר עשה לה לא טוב.

" ביי טלי!" קראתי כשאני מביטה בה סוגרת את הדלת . אחריי שהספקתי לארגן מעט את המזוודה שלי עם חלק מבגדיי.

במשך השבוע ( שעבר ממש מהר..) קיבלתי עוד שני זריי פרחים לבנים . וכמו בפעם הראשונה היה רשום משפט מנצח אבל בלי שם. כבר הייתי ממש מסוקרנת לדעת מי כתב לי את המכתבים האלה ומביא לי פרחים . שיארתי כמעט במאה אחוז שזה אור אבל לא יכולתי להיות בטוחה בכך..

אני ואור כבר ממש קרובים... אייל יודע את זה .. כולם יודעים!

מחר הטיסה, איזה לחץ! צריך רק להכניס עוד כמה שמלות ועוד כמה זוגות נעליים... :))

זהו לפרק הזה . ( תמיד יוצאים לי פרקים קצרים ..)

פרק נחמד ודעתכם- תגיבו !

אוהבת =}

היי אתמול היתה לי תקלה , כתבתי פרק ממש טוב לסיפור שלי ....

והכל נימחק! -איזה חרא זה היה ! אז אתמול לא הספקתי לכתוב עוד בגלל זה .

אני אנסה לשחזר את הפרק אבל בטוח הוא לא יצא אותו דבר ,

שבת שלום שמרגישה כמו תמיד...

 המנהלת+

 אז מהפרק הקודם....

"אז אנחנו ביחד שוב?"אמר והיסתכל עליי עם עיניו הכחולות.

חיבקתי אותו חיבוק חם. שאמר הכל והיה עטוף באהבה.

אז חזרתי לאור אנחנו שוב ביחד ועדיין מאוהבים כל כך.

אני לא יודעת מה יהיה עם אייל ומה יקרה צריך רק לקוות לטוב....

פרק ד- מה שלא חשבתי שיקרה...

קמתי בבוקר עם חיוך.

אור ליווה אותי לבצפר כשהוא שם את ידו על כתפי בביטחון,

 כדי שכולם ידעו:

אור ושיר ישארו תמיד חברים.

באחד השיעורים הרגשתי שמישהו נועץ בי מבט מאחוריי - ללא הפסקה.

אני ואור יושבים אחד ליד השני כשרגלנו מתחת לשולחן נוגעות .אף אחד מאיתנו לא רוצה שהמגע יפוג..

בהפסקה ישבתי עם דנה , טלי ושני כשאנו מסתכלות במגרש  - בו הבנים משחקים כדורסל.

" איזה חמוד שחר" אמרה טלי וידעה שזה לא יעורר בנו מחשבה רבה.

" תסתכלי על אורן " ענתה שני והביטה בו באהבה.

" רק אור לא משחק .." הוספתי מביטה לכל עבר בחיפושים אחריו.

" לא יכולה להפרד לשניה מהנפש התאומה שלך? " השיבה טלי בליגלוג

" לפחות אני עושה משהו עם זה שאני אוהבת אותו " תקפתי חזרה.

" למה את מתכוונת? " התפרצה פתאום דנה .

" אני אוהבת את אור לכן אני חברה שלו, אתן אוהבות אותם , אבל לא עושות עם זה כלום." גמרתי את ההסבר.

הבנות נראו מהורהרות וכניראה חשבו לעומק את מה שאמרתי.

" אורן אפילו לא מסתכל לכיווני. " אמרה שני בעצב .

" תגרמי לו להסתכל לכיוונך "עניתי והיסתכלתי עליה ברחמים.

"ניהיית לנו פסיכולוגית?" אמרה דנה ושינתה את הנושא.

אור ליווה אותי הביתה אחרי בצפר- כמו תמיד.

" בא לך גלידה ?" שאל בחיוך כשיצאנו מין השער .

" בטח עניתי ונישקתי אותו נשיקה חטופה

התקרבנו לעבר לגלידריה מחובקים ולשמוליק המוכר.

" היי שמוליק," אמרתי כהרגלי.

" היי מתוקה " השיב שמוליק ושלח לי נשיקה באוויר.

שמוליק מכיר אותי כבר הרבה זמן יותר נכון את אימי - הם למדו ביחד בבית ספר. שמוליק כזה נחמד! ושמח רוב הזמן..

"מה תרצו, זוג מקסים? " שאל בחן.

" שתי גלידות " ענה אור " שוקולד ו...? " הפנה את מבטו הכחול עליי .

" וניל " אמרתי במתיקות

התיישבנו על אחד השולחנות מתפנקים מכל טיפה טהורה של הגלידה המשובחת של שמוליק.

אור קרב עלי לנשקני ... ופתאום הפך לאייל. " מי זה ?" שאלתי מבולבלת.

" את אוהבת אותי לא? " אמר אייל בסטניות " למה את בוגדת באור? " הוסיף והתחלף פתאום לשי , " היי שי מ ט'3 , זוכרת שחיזרת אחריי? " אמר, הידליק סיגריה  והפך פתאום לטלי " אני שונאת אותך! "ענתה והיסתכלה עלי בכעס . מה קורה פה?? איפה אור? איפה אני ?? הגלידריה ניראתה פתאום נטושה ושום זכר לשמוליק המוכר.

המחשבות התערפלו לי בבת -אחת ,

הכל היה מוזר...שגי??? אורן? טל ??שני??  "מה זהה?" שאלתי את האוויר.."דיי! " צעקתי בבכי..

פקחתי את עיניי . ראיתי את אור מלטפ את שערי ומסתכל עליי בדאגה.

מצאתי אותי איתו במיטה . " אהה.." רציתי לפתוח במשפט,

 " לא עשינו ,אל תדאגי! " אמר אור וצחק.

" מה קרה ?" שאלתי את אור וניגבתי עוד זכר שהיה לדמעותיי.

" צרחת עכשיו- דיי..." אמר אור במבט שואל,

קם מהמיטה עם הבוקסר שלו ולבש ג'ינס .

" בא לך גלידה ? " שאל והיסתכל עליי  לקבל אישור

הבנתי שלא הלכתי קודם לכן איתו לגלידה ושזה היה חלום.

" לא אני.... עייפה נורא" תירצתי והיתקרבלתי עמוק בשמיכה למרות שהיה לי רותח.

" דברי איתי אם את צריכה משהו" החליט אור שהוא הולך.

לא רציתי להסתכן שהחלום יהפוך למציאות.

עד פהה! קצת הזוי ומוזר אבל עדיין המשך...

מקווה שבסדר כתבו את דעתכם על הפרק או הסיפור!

( סורי עפרי ) המבין יבין!

ביי דברו איתי !

גם פתוחה לשיפורים!

המנהלת+ שבת שלום!

   לב יווו!!

ואני לא יכולה שלא להמליץ לכם על בלוג שחבל על הזמן עם סיפור (לדעתי )ממש מענין .. תקראו את כולו...

" מתחת לאף-סיפור בהמשכים" מוומלץ מאוד!

היי ! יום שני חופש!

לא עברתי הרבה היום חוץ מלהיתקע בבית ולא לצאת (פשוט לא יצא לי ...)

ולסדר את החדר ולדבר 15 פעמים  עם חברה שלי...

אני לא קולטת שחופש, ועוד לא התחיל לו העומס שלי... אבל עוד כמה ימים לא יהיה לי אוויר יותר-

בנתיים אני מנצלת את האי עומס שלי בהתנחלות בבית.

 אני שעשה עוד מעט שיפורים וחידושים בבלוג ( בכוונה לעיצוב בעיקר..)

אם סמתם  לב הפסקתי לכתוב את הסיפור שלי ויותר אני מדברת על החיים שלי...

עוד מעט אמשיך את הסיפור פשוט..

אני מרגישה שאני כותבת את כל זה סתם, אף אחד לא כותב לי תגובות וזה מבאס!

אז אם יש פה צדיק אחד נורמלי או משהו אכפתי שיכתוב לי תגובה! זה ממש חשוב לי על מה שבא לכם באמת הכל!

.....

סליחה שאני חופרת לכם על תגובות ,אבל זה ממש חשוב לי!

אז תמונות נחמדות...=)):

 משקפי שמש לקיץ! שלא יהיה לכם חם מידיי!

אז לב יווו ...

והיום אני ממליצה על בלוג של חברה שלי ( הכי טובה.) של סיפור שהיא כתבה

חפשו..."גלי-עפריקוש" ולה לא חסר תגובות...

ביי להיום   .  

הייי -חופש גדול!!!

איזה כייף!

אז אתמול היה טוב במסיבת סיום שלי ויצא לי טוב כששרתי עם חברות שלי...

אבל בסוף היה ריגשי כזה ועצוב... כי כמה ילדים עוזבים ולא ניפגש איתם בשנה הבאה

אז הרבה בנות בכו -ואני גם קצת ...

ואז כמה ילדים בסוף המסיבה הלכו לילדה אחת הביתה ( לחצר שלה.)

והיה שם כיף וכבר שחכנו שבכינו קודם לכן..נפלתי חזק מהארסל שהיה שם כמה פעמים.. היה כואב אבל התגברתי..

היה מצחיק! ואז כולם רקדו ריקוד שהראתי להם והיה ממממש מצחיק בעיקר אחד הילדים (בן) שרקד כזה סיבוב עם המותניים ואז חברה שלי ואני המשכנו את הריקוד וכולם רקדו

אחר כך רצה ללכת ילד אחד ממש חמוד מהכיתה שלי... אז הוא חיבק את אחינועם ...ואני אף פעם לא חיבקתי אותו ממש ...

ואז כזה אמרתי לו ביי והוא חיבק אותי היה לי ממש כיף!=))) זה ריגש אותי .. אני לא כזאת שרגיל שכולם מחבקים אותי 

 לא, אני לא חנונית!!!

וגם ביום האחרון של כיתה ו' היה לי מצב רוח טוב וכולם היו נחמדים ומחבקייים..והיה עבירה נעימה כשעזבתי את בית ספר

תודה שאתם כאלה מקשיבים !!! נישיייקות!

לב יוווו!

המנהלת +  חופש!!!! תבלו=

 קייץ!