החיילת שתכתוב את פקודת השחרור שלך נמצאת כרגע בטיול שנתי בי"א.

לא עידכנתי כמו שצריך כבר די הרבה זמן..

ובטח גם עכשיו לא ייצא משהו נורמלי..

אבל אני רק רוצה להגיד שאני ממש ממש סתומה.

אם אתה מחפשים את ההגדרה המילונית של המילה "סתומה" תמצאו שם תמונה שלי :P חח

אבל לא נורא.. לפחות אני שלמה עם מה שעשיתי.

באמת שאין לי התחרטויות..

ובלי קשר למה שרשמתי בהתחלה...

הרבה ריבים בזמן האחרון, אבל הכל נגמר.. מי שהיה מספיק בנאדם גם התנצל

(מכירים את המשפט "לא נשכח ולא נסלח"? אז אני סולחת, אבל לא מצליחה לשכוח..)

אני מתאכזבת מאנשים יותר ויותר.

אני סומכת על אנשים, והם מחזירים לי בדקירה בעזרת סכין בגב..

לא יודעת, אולי זו אשמתי..

אולי בזמן האחרון נהייתי ממש פגיעה. נפגעת משטויות וממעשים טיפשיים.

ואולי אני פשוט לא צריכה לצפות מאנשים.

בכל אופן..

שתהיה לכם שבת שלום..

אין לי כוח לכתוב איך עבר עליי השבוע.

במילה אחת? הסטוריה.

עריכה: 05:12

מצב: אני רעבה.

הגעתי למסקנה שיש שני דברים שמפחידים אותי יותר מכל. להזדקן ולהתבגר.

ושניהם זה בעצם אותו הדבר, כי בן אדם שהופך ל"בוגר" חושב כמו זקן..

שיחה עם בנדוד שלי (לאורך כל הלילה) גרמה לי להבין כמה שאני לא רוצה לגדול. אין פלא שכל הזמן הוא אומר שילדות בגילי הן לא בוגרות...!

הוא חושב בצורה כ"כ שונה ממני. כ"כ מרובע, כ"כ מקובע. דרך החיים שלו כ"כ ברורה ולינארית.

חסרת תלתולים באמצע.

פשוט, קו ישר..

כמו אדם

מת.