החיילת שתכתוב את פקודת השחרור שלך נמצאת כרגע בטיול שנתי בי"א.

היום יצא לי לבדוק שמות בשיעור של"ח.

מאז שהמחנכת הושיבה אותי בשולחן הראשון, נהייתי ממש "החברה הכי טובה של המורות".. (או שבמילים אחרות, מסנג'רים אותי)

לקחתי את היומן הכיתתי והתחלתי לעבור שֵם-שם..

עד שהגעתי למוראל.

שהיה מחוק. באכזריות.

שלושה קווים על השם שלו.

ועוד קו בטוש כחול לאורך כל השורה של הנוכחות.

הלב שלי נצבט.

הרגשתי כאב לא מוסבר בלב.

והמחשבות התחילו לרוץ:

כאילו,

זה לא שהיו אמורים לעשות משהו אחר..

זה די מובן שמחקו את השם שלו..

הרי, הוא לא איתנו יותר..

אבל זה נראה לי כ"כ קשה..

איך המורות רואות את זה כל יום?

איך היו מסוגלים למחוק את השם שלו בכלל?

זה לא ששכחתי ממנו.

אין יום שאני לא חושבת עליו..

פשוט אין יום.

וגם

כל בן אדם חדש שאני מכירה..

ברגע שהוא מגלה שאני לומדת בתיכון חדרה, השאלה הראשונה שנשאלת היא "הכרת את מוראל?"

ואז מתחילות שאלות מעצבנות,

ולא באמת בא לי לדבר על זה..

אבל אני עונה.

כי כשלי היו שאלות, ענו לי..

(לפחות, על מה שהיה תשובה.)

ואיך זה שעבר כ"כ הרבה זמן ועדיין אין תשובות?!

-לעולם לא יהיו תשובות-

וזה מוזר,

כי אנשים לא שמים לב שחסר לנו ילד בכיתה

ממשיכים כרגיל

שמו לא מוזכר.

ובכל זאת.. זה ילד בן 16 בסך הכל..

שכבר לא חלק מהעולם.

בן 16.

איך מעבירים את זה על סדר היום?!

על כל זה חשבתי במשך שנייה וחצי.

הסתכלתי שוב על השם

כן, שלושת הקווים עדיין היו שם.

קו עבה לאורך כל השורה של הנוכחות.

המשכתי לשם הבא

וכבר שכחתי מזה.