החיילת שתכתוב את פקודת השחרור שלך נמצאת כרגע בטיול שנתי בי"א.

הימים האחרונים דווקא היו לי אחלה.. :)

ימים גדושי חדרה

גדושי חרמש

וגדושי צרפתים חחח

ומדבר אחד אני שמחה להפטר, וזה מהצרפתי..

שעשה לי טראומה שתחקק לי שנים בזכרוני חחחח

יש לי מלא תמונות להעלות, אבל אני במחשב של אמא, אז אני אעלה בפעם אחרת.. :)

אני חושבת שעשיתי טעות רצינית...

אני לא נורמלית..

אני רוצה משהו אחד, ועושה משהו אחר

איזה טעות, אלוהים...

אני מקווה שהתוצאות לא יהיו נוראיות כמו שאני חושבת שהן יהיו!

כולם מתגייסים אחד אחרי השני

זה מוזר לי..

אנשים מספרים לי חוויות מהצבא, מאושרים מהעובדה שיצאו לחמשו"ש, אנשים שהיו איתי בכיתה או בשכבה..

זה מטורף! קשה לעקל!

עוד ארבעה חודשים גם אני אהיה במדים.. חחח הזוי

כמה שהתרגלתי למקום הזה- ליישוב הזה, אני עדיין מרגישה כ"כ לא קשורה לכאן!

כולם אומרים לי שהתאקלמתי מהר, ושזה טוב..

אבל אני מרגישה כ"כ שונה מכולם, כ"כ לא קשורה..

אתמול כשדיברתי על זה עם שחר, הוא אמר לי שאני מפונקת, וזה עצבן אותי.. כי אני יודעת שאני לא..

אני אשמה שאני לא רגילה לשמוע יריות באמצע היום? ואם אנחנו שומעים יריות ממרחקים אז מן הסתם שזה ירתיע אותי!!

ואם אני רואה עקרב מטייל על הרצפה, ברור שאקפוץ ואצרח.. אני לא רגילה לדברים האלה..

האנשים האלה נולדו עם כל החרקים המוזרים והיריות ברקע, והמואזין כל כמה שעות... לי זה מוזר!

אז כן, החבר'ה פה אחלה.. וכבר התרגלתי לשקט ולשלווה של היישוב..

אבל יש לי עוד המון דברים להתרגל (כמו למשל, לשמור על דיסטאנס מסויים עם האנשים פה...)

בנתיים טוב,

וברור שיהיה טוב..

אז למה אני מתלוננת?