החיילת שתכתוב את פקודת השחרור שלך נמצאת כרגע בטיול שנתי בי"א.

תשמעו, אני לא יודעת איך להתחיל לספר את זה.. אבל בקיצור ולעניין..

במטבח של הבית מלון שאני עובדת בו, כל השותפי-כלים הם ערבים חרמנים כאלה.

כל אחד יותר מפחיד מהשני..

ולכל אחד אותם משפטים:

"את כ"כ יפה! מה הייתי עושה לך"

"אני רוצה אותך"

"בואי בואי רגע.. יש לי שאלה לשאול אותך."

"איזה יפה *משהו בערבית* איי איי איי"

(עכשיו שאני חושבת על זה.. יש גם כמה ישראלים כאלה.. הטבחים ז"א).

או שנגיד אני הולכת למטבח לפנות כלים, וכולם שם יושבים וזה, פתאום כולם קופצים ונעמדים לך מול הפרצוף ומתחילים לשאול שאלות מרגיזות...

אז יש איזה אחד שכבר כמה ימים אני מספרת לבנות ואומרת להן שאותו אחד ממש אבל ממש מפחיד אותי.

לכל מקום שאני הולכת- היה בא אחרי.

כל מקום שאני עומדת בו- היה עומד ומסתכל עליי.

היה אומר לי שהוא אוהב אותי.. ושהוא רוצה אותי..

מלחיץ קיצר.

היום בארוחת ערב, הלכתי לקחת קולה ממכונת השתייה, והוא בא לידי ואמר לי שיש לו מתנה בשבילי..

אמרתי שאני לא רוצה כלום, והלכתי חזרה לשבת בשולחן עם כל החבר'ה.

אחרי זה כשכבר חזרנו למשמרת, הייתי חייבת לשירותים (והשירותים עוברים דרך המטבח) - והוא היה שם.. לקח אותי לצד.

פתאום הוא מוציא קופסא אדומה מהכיס פותח אותה ואומר:

"אני אוהב אותך!! תתחתני איתי בבקשהה אני אעשה הכל בשבילך!"

יש לציין שהוא נעמד מולי במרחק של 2 מילימטר ותפס אותי מהגב ועוד שניה דפק לי ת'נשיקה של החיים.

כל החבר'ה מה זה הלחיצו אותי ואמרו לי שהמסורת של הערבים זה ככה- שברגע שנגעתי במה שהוא הביא לי.. אז הוא רואה את זה כאילו אנחנו באמת מאורסים והסכמתי לו או משהו כזה.

גם פתאום כל השותפי-כלים הערבים התחילו לקרצץ עוד יותר ולשאול אם אנחנו חברים..

התחלתי לצעוק שם: "חלאאאאס... חלאס! אתם יודעים מה זה חלאס, נכון?! זה בשפה שלכם, אז די!"

אז כל פעם אחרת שהלכתי למטבח לפנות כלים, אותו אחד שהציע לי נישואים פתאום היה עושה את עצמו עצוב כזה, מוריד את הראש או שם את הראש בין הידיים.

אבל שוב- הוא לא הבין ת'רמז העבה שנקרא "לא!" והוא המשיך לעקוב אחריי ולהסתכל עליי בכל מקום שהייתי בו.

קיצר-

מפחיד!

אני נכנסתי לסרטים, אבל בתכלס? לא הפסקנו להריץ שם דאחקות, אני וכל החבר'ה.

כבר קבענו את השושבנים.. (מאיה ולנה [המלצריות] ויאיררררררררר [כפרעליומקסיםכזה] יהיה זה שמארגן את מסיבת הרווקים.

לילדים שלנו ייקראו- מוחמד, מחמוד וחמודי.ו אם ייצא עוד בן (כי ערבים אוהבים הרבה בנים) אז נקרא לו סלאח.

וכולנו נגור באושר (ולא בעושר.. בכל זאת- הוא שותף כלים) באיזה כפר נידח.

אה ואם נכיר חברים חדשים ויתחילו לשאול שאלות.. אז זה יהיה ככה:

-מתי התחתנת? -בגיל 16

-אה נחמד.. ומתי הבאת ילדים?- מיד אחרי זה.. בגיל 16 וחצי.

הסוף. 3>