לא כתבתי עלייך פה אף פעם, די מוזר האמת.
אפשר להגיד שבגללך חזרתי לכתוב בבלוג הזה... זה דווקא ממש נחמד. יש מישהו שאפשר לדבר איתו על כל מה שקורה. אולי הצבעים של הבלוג שעיצבתי בגיל 13 שמחים מידיי. אולי אני באמת צריך להחליף את זה לשחור לבן.
אבל מה זה משנה כבר... את שונאת אותי. רוב הסיכויים שאני לא אתן לך לינק לבלוג הזה.
את פגעת בי. את העלבת אותי. את שיחקת בי. זה היה ככה הרבה זמן. וכשאני אמרתי לך שנעלבתי, את החלטת ככה להפסיק הכל.
ואולי זה לתמיד... אני מקווה שלא. איך את תמיד אומרת, לבנאדם מותר לחלום לא?
והמשפטים שלך, המשפטים החסרי רגש ואמיתיות של "מה אתה רוצה ממני" או "אל תשלח לי הודעות", זה פשוט הורג אותי. מבפנים. ואני לא מבין למה.
ואת מזמינה אותי להיות איתך בברוגז. את שואלת אותי את זה ישירות ואז גם שואלת אם אני רוצה שתשלחי לי הודעות... לא, אני לא רוצה. כן, אני כן רוצה. תתאימי כל אחת מהתשובות לאיזו שאלה שבא לך. כי בתכלס, זה לא משנה מה אני אגיד בסופו של דבר... לא ככה?
עד עכשיו כשרבנו היית סולחת לי והיינו ממשיכים הלאה. אבל זה לא היה ככה הפעם. אני מנסה להבין מה בדיוק אמרתי לך שהפעיל את הטריגר וגרם לך לשנוא אותי כל כך.
כנראה שאני אוהב אותך.
ואחרי היום, אני יכול להגיד גם שזה כואב.
ואני לא רוצה שתגידי לי שאת אוהבת, לא צריך את זה ממך, אם את בכלל.
ואם עד עכשיו כשהייתי חושב עלייך כל הזמן, הייתי נזכר בכמה את יפה ונחמדה ומוכשרת... מאתמול בלילה כל מה שאני מצליח לחשוב עלייך זה על כמה המצב גרוע עכשיו, ופשוט בא לי למות. וזה נראה כאילו את רוצה שהכל יגמר. ככה בלחיצה אחת על האנטר של המקלדת. לפי ההודעות שלך, את רק מחכה שאני אעשה את זה. עם ה"טוב" שלך וה"תעשה מה שבאלך". אבל אולי זה רק אני.
היום הגבת לו עם שלוש לבבות. וסמיילי. זה בערך חצי מכל מה שקיבלתי ממך אי פעם חחח. ואת כמובן בטח תגידי עכשיו שהיו יותר אבל אני אגיד לך שלא. לא היו. לפחות לבבות אמיתיים לא. אני דווקא די מופתע שלא התלהבת לי על זה במסן והתגרית בי. פעם שעברה כשהוא רשם לך על הוול הכי יפה בעולם או W/E את רצית שאני אסתכל. את רצית שאני אגיב לך. את רצית שאני אתעצבן. את רצית שאני אקנא. ואני עשיתי את זה. מה לעשות שאני אוהב אותך.
קודם אמרת שכבר לא אכפת לך.
המון שאלות על מה שעומד להיות בנינו עכשיו בראש שלי.. התכופות ביותר הן דברים בסגנון של "את באמת עומדת לזרוק את הכל ככה?". ויש גם שאלות על העתיד הקצת יותר רחוק; היום, כשרציתי שניפגש (ועוד גם הייתה לזה סיבה מוצדקת), נפנפת אותי כמו לא יודע מה. פעמיים. אחרי זה אל תתפלאי שאנחנו לא דיברנו בחיים פנים מול פנים. גם אל תבכי על זה שלא דיברנו פנים מול פנים להוא שאת לא יכולה לדבר איתו עכשיו כי הוא לא פה.
מחר אני אגיד לך שאני מתגעגע אלייך. כמו שאני מכיר אותך את בטח תגידי "אבל אני פה", אבל את לא תיהי. את תמשיכי להיות קרה אליי ולגרום לי להרגיש לא רצוי. ואז כמובן תגידי שאת צינית... אופס.
ןבאמת שאני לא מבין אותך.
יושב פה בבית בחור שמטורף עלייך, שיעשה הכל בשבילך, ואת מעדיפה שהכל יהרס כאילו כלום לא היה מעולם. אולי אני פשוט לא מספיק טוב בשבילך?
כנראה שאת מחפשת מישהו שיסכים איתך, שיגיד לך שאת לא משהו ושאת לא מושלמת. כנראה שאת מחפשת מישהו בגובה שלך. מחפשת מישהו שלא יעצבן אותך ולא ישלח לך לבבות כל הזמן.
אולי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: