Now,let this life begin

איבדתי את עצמי.

בתוך כל הבלאגן המת הזה.

אהבה עצמית נוזלת לכל כיוון כמו דם,

אנשים מתים ולאף אחד לא אכפת.

חבל שזה לא מתקרב אליי.

הפחד אמיתי ,מוחשי.

להיאבד בכל הריקנות.

לאבד את עצמך ולשכוח מי אתה ומאין באת.

לשכוח הכל,כל מה שהיית.

כל מה אהבת,כל מי שאהבת.

אףפעם לא האמנתי בכלום יותר מעכשיו.

ועכשיו זה מוחשי וצורח.

הפסקה בבקשה.

וזה אתה.

אףפעם לא היית צריך הפסקה.

להביט אחורה על החיים ועל מה שהם הפכו להיות

להגיד שהכל הלך בסדר עד עכשיו

והכל קורס,אז זה לא בסדר.

משהו נשבר,אני נשבר.

מה שאבד בדרך,ערכים מתים.

מה שלא היה מעולם

ותמיד חשבת שהוא שם.

אז ככה זה עכשיו וככה זה נמשך.

ימים על גביי ימים ,שעות נעלמות ושירים עצובים כמו חול.

ציניות בגרוש והאמת תקועה עמוק בפנים,

נעלמת אל מאחוריי מסך דמעות,

מסך של שקרים,אי וודאות.

אדם לאדם זאב

והכל יהיה בסדר בכל מקרה

או שלא.

פחדן.

אתה לא חזק כמו שחשבת,כמו שרצית שיחשבו.

אתה אפס,מת מהלך שאבדה תקוותו באיזה קרב אבוד,על עקרון עלוב.

מנסה לברוח,אבל אין כבר ממי,הם כולם עזבו.

אתה עומד ללמוד את הכוח של החופש הבזוי שיצרת לעצמך.

חופש מקולל.

"בתוך כל מישהו את יכולה לשמוע איזה שיר.."