צריך לעשות משהו עם עצמי.
משעמם לי,כ"כ משעמם,הימים עוברים בטירוף ואני לא שמה לב,אני גדלה,והכל כ"כ מהר.
אני זוכרת את סוף כיתה ט' כאילו זה היה אתמול ועכשיו בגרויות עוד חודשיים.
חטיבה-תקופה כ"כ מיותרת,שלוש שנים שלא שינו הרבה,קצת,כן,שינו אותי,אבל לא הספקתי יותר מידי.
ללמוד,לעזאזל עם הלימודים,להתחיל ללמוד.
כ"כ הרבה לחץ כביכול,ואני מרגישה רגועה מידי,לטעמי.
אני רעבה.
לא ,זה לא קשור לפוסט,סתם לידע כללי.
אנשים מתפרקים מסביבי ואוח כמה שזה נורא.
ודווקא עכשיו דיי בסדר לי,כן,ריקנות תהומית,תחושת פספוס מטורפת,כאב עצום,ועדיין,אדישות גוברת מיום ליום.
כמה שזה כיף להיות אדישה.
כמה שזה לא נכון.
כמה שבא לי לחבק מישהו עכשיו.
אוח ,כמה שאני מתגעגעת לאנשים מסויימים,כמה שאנשים מסויימים חסרים לי,יותר מכל דבר אחר עכשיו.
לשיחות על כלום ובעצם כ"כ הרבה.
בשלוש שנים נאמר כ"כ הרבה,ועוד יותר בחצי השנה האחרונה.
בעצם,היה נחמד בחטיבה,אווו העובדה שהייתי יושבת ימים ועושה כלום,זה כ"כ כיף לעשות כלום ולא להרגיש אשמה אח"כ.
אבל חוץ מזה,נמאס לי להיות עצלנית,שוב,צריך לעשות משהו עם עצמי. *אהמ,לימודים-תזכורת לעצמי 5 מבחנים שבוע הבא*
בלי קשר אני לא מאמינה שהכלב המדהים הזה גר פה כבר שנתיים.
טוב,כמעט שנתיים,מינוס חודש וחצי,הוא היה כזה קטן כשהוא בא,אפשר היה להחזיק אותו בכף היד.
היצור היחיד שאפשר לדבר איתו,ולא לחכות לתשובה אידיוטית כמו "יהיה בסדר,אל תדאגי",בכלל נחמד לדבר עם יצור חי כשהוא לא מגיב,אבל כשהוא שם את הראש שלו עליי,הוא מבין.וגם אם לא,זה לא משנה לי.הוא שותק. (:
איכס,ערב להקות היום.ממש לא באלי.
הייתי צריכה לעשות מחויבות בספרייה ואת ה30 שעות העלובות ,במקום זה להיתקע כל שבוע +הכנות לערבים.פויה.
שמישהו ימלא את החלל הזה,דאמ.
אוף.
אוף.
אוף.
אוף.
אוף.
אוף.
אוף.
אוף.
"
I must be strong,and carry on
Cause i know i don't belong here in heaven
Time can bring you down, time can bend your knees
Time can break your heart
Beyond the door, there's peace I'm sure
And I know there'll be no more, tears in heaven
"
פויה.
מוקדש לעצמי: [D:]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
