Now,let this life begin

 "אם אתה מסתכל רק על היתרונות שלך ומתעלם מהחסרונות
אין לך לאן להתקדם
אם אתה מסתכל רק על החסרונות
אין לך איך להתקדם ".

The Scientist-ColdPlay:

Come up to meet you, tell you I'm sorry,
You don't know how lovely you are.
I had to find you, tell you I need you,
Tell you I set you apart.

Tell me your secrets and ask me your questions,
Oh, lets go back to the start.
Running in circles, coming up tales,
Heads only silence apart.

Nobody said it was easy,
It's such a shame for us to part.
Nobody said it was easy,
No-one ever said it would be this hard,
Oh take me back to the start.

I was just guessing at numbers and figures,
Pulling your puzzles apart.
Questions of science, science and progress,
And not speak as loud as my heart.


And tell me you love me,
come back and haunt me,
Oh and I rush to the start.
Running in circles, chasing tails,
coming back as we are.

Nobody said it was easy,
oh its such a shame for us to part.
Nobody said it was easy,
No-one ever said it would be so hard.

Im going back to the start.

איך אפשר להתגעגע למשהו שאף פעם לא היה פה באמת?

אוף.

בהעדר מילה טובה יותר זה מה שיוצא.

אוףאוףאוףאוףאוף.

באמת שנשבר לי.אין לי כוח ואין לי מצברוח לכלום ואנלא יודעת כמה אני אצליח להמשיך קדימה במצב כזה.

אני כ"כ צריכה להעלם לכמה זמן ולהיות לבד,עם עצמי.

וזה לא הולך לקרות בזמן הקרוב כי אין אפשרות כזאת,אבל אני כ"כ צריכה לסדר ת'ראש וחוץ מזה גם להתחיל ללמוד כמו בנאדם ולא לקוות שהמזל יציל אותי,למרות שזה עבד לא רע עד עכשיו.ואני יודעת יודעת יודעת שעד שאני לא אארגן את הראש ואת המחשבות זה לא יקרה.

כ"כ הרבה קורה ולא קורה כלום,בעצם.הימים עוברים ומיום ליום הריקנות מתגברת ואני כ"כ מתגעגעת לשנה שעברה.וכמה שלא הצלחתי להעריך את המצב משם,עכשיו אני כן מעריכה הכל והלוואי שלא הייתי מפגרת והלוואי שהכל היה נשאר כמו פעם,תמים יפה ואופטימי.

וככה זה היה,פחות או יותר.

כשהייתי מסוגלת לצחוק מהדברים הכי קטנים והכי מפגרים שיכולים להיות.

הלוואי שהייתי פחות טיפשה ומצליחה להעריך הכל נכון בזמן.

כי הכל קרס,עם הזמן.

וזה לא תמים ולא יפה עכשיו.ולמרות שאני כ"כ אוהבת את כל האנשים שמסביבי בזמן האחרון..משהו חסר.משהו שישלים חלל שנפער במשך הרבה,הרבה זמן.

הרחקתי ממני כ"כ הרבה אנשים שברגע זה היו יכולים לשנות הכל.

אני צריכה הפסקה מהכל..אפילו ליומיים שלושה,לא לחשוב על כלום ולא לדאוג על מה יהיה אח"כ.

לדעת שאח"כ יהיה בסדר.

להתחיל להעריך אנשים.איך שמגיע להם.ועכשיו,כי אח"כ זה מאוחר מידי,מסתבר.

להעריך דברים טובים.דברים יפים.גם דברים קטנים.

לצחוק,לצחוק,לצחוק.

גם כשאין סיבה,גם כשזה לא נראה הגיוני,לצחוק.מכלום.

להפסיק להזדהות עם שירים עצובים,דאמ!   ._.  לא מועיל לכלום.   .___________.

לא לאבד את התקווה,למרות שלא נשאר ממנה הרבה.

כי אולי ,למרות הכל ,אולי יהיה בסדר.

זה חשוב.

להפסיק להתעצבן משטויות ולהתרכז במה שחשוב.

לא להתרכז באנשים חסרי משמעות.

לא להתרכז בכל הרעש שאנשים יוצרים מכלום,כי הוא גם חסר משמעות.

לתעל אנרגיות לדברים טובים ולא לדיכאון חסר טעם.

והלוואי הלוואי שזה יעבוד.

חבל שלא למדתי ללשון. ._.

להאמין ב"יהיה בסדר" שנזרק מכל כיוון!

לתת לזמן לעשות את שלו.

לרפא פצעים,משקעים,תחושות שעוד לא עברו,משפטים שמהדהדים בראש כל יום מהבוקר עד הערב.פרצופים שלא יוצאים מהראש מהבוקר עד הערב.

אנשים ארורים.

ומצד שני ,מה אפשר לעשות בלעדיהם?להינעל בחדר ולהתחבא מהעולם?בעצם אולי זה יותר טוב,אבל לא הגיוני בשלב זה.

וכמה רוע יש באנשים.

אנשים שיהיו מסוגלים לפגוע בך רק כדי להרגיש טוב יותר עם עצמם.

רק כדי להרגיש שייכים.שייכים עלק.כנראה שעד שאתה לא נפגע בעצמך אתה לא שייך באמת.בועה.בום.אחד שתיים ולא נשאר כלום.

כמה יפה הכל נראה מסביב,חיוכים,אושר,מחמאות נזרקות מכל עבר,עיניים כבויות ונאיביות בלתי נגמרת.

ומאחוריי החיוכים האלה,המחמאות והאושר ,כביכול,בסופו של דבר נשארות העיניים הכבויות וייאוש אין סופי ,וסופני.

ברקע:"the day i tried to live".   עצוב,אבל קשה לחיות בכל הצביעות הזאת.אפילו לנסות.

הרי בסופו של דבר,כולנו נולדו בשביל למות,לא ככה?וכשאני חושבת על כמה אנשים יש בעולם הקטן הזה,לעזאזל,התרומה שלי אליו היא..שואפת לפחות מאפס.אני אל מיוחדת,אני לא טובה יותר,אני לא מוצלחת יותר,אני לא חכמה יותר,אני לא כל הדברים האלה,בכלל,בלי היותר.אז מה הטעם?

כמה מהר אני עוברת מאופטימיות לייאוש.

לעזאזל עם הייאוש הבלתי נגמר הזה.

ואיאפשר להתנתק מזה,זה אוכל אותי,דאמ,מבפנים,בזמן האחרון גם מבחוץ ואני שונאת את זה שזה גם מבחוץ.

*לא להוציא דברים החוצה,בטח שלא על אנשים,למרות שזה כ"כ קל.*

ושוב אני כ"כ משתנה לכיוונים שליליים בזמן האחרון,לא להיות צומי,לא להיות מגעילה ואדישה.פעם לא הייתי כזאת,בערך,פחות.

אבל פעם גם הייתי הרבה יותר נאיבית.פעם חשבתי שהכל טוב,ושהכל שחור לבן.

לצחוק מכל הלב ולא לחשוב על זה שהצחוק הזה,הרגע הזה ייגמר עוד כמה רגעים.תמימות מזדיינת לאן היא נעלמה, דאמיט?

אני שורצת ימים מול הטלויזיה חושבת על זה שכדאי לעשות משהו,אבל לא,כי יותר קל לא.

די עם הקל הזה.אוף כמה שאני שונאת את עצמי על זה שאני מוותרת על הכל בקלות כזאת.לא לוותר.לא.לא.לא.

זה באמת הרבה לבקש להיות מאושרת,אפילו רק לתקופה קצרה,להעביר את כל הכאב שהצטבר במשך כ"כ הרבה זמן?

?

Down In A Hole-Alice In Chains

Bury me softly in this womb
I give this part of me for you
Sand rains down and here I sit
Holding rare flowers
In a tomb...in bloom

Down in a hole and I don't know if I can be saved
See my heart I decorate it like a grave
You don't understand who they
Thought I was supposed to be
Look at me now a man
Who won't let himself be

Down in a hole, fellin' so small
Down in a hole, losin' my soul
I'd like to fly,
But my wings have been so denied

Down in a hole and they've put all
The stones in their place
I've eaten the sun so my tongue
Has been burned of the taste
I have been guilty
Of kicking myself in the teeth
I will speak no more
of my feelings beneath

Down in a hole, feelin' so small
Down in a hole, losin' my soul

I'd like to fly but my
Wings have been so denied

Oh I want to be inside of you

Down in a hole, feelin' so small
Down in a hole, losin' my soul
Down in a hole, feelin' so small
Down in a hole, out of control

I'd like to fly but my
Wings have been so denied

אגב,אני מחליפה תמספר של הבלוג,שוב.אם מישהו רוצה..תדעו מה לעשות אני מניחה. (:

אלון וענבר : חמודים D:

is me:

מקום מדהים:

לינה מעיין וחן:

אלונה אופיר נופר ויעל:

עדי:

עדי מעיין אלון וענבר:

פקצה,אבל זה מצחיק:

דני [סוחר סמים ] בוכמן:

גל ונועה:

אורן גל ניר ואיכס:

מופ"ת [בר,אורמגן,לידור,תמיר ושי למטה]:

נועה וגלעד הפיה: