הבלוג שלי החליט שאין לו כוח, ושהוא רוצה לשבור את הכלים. כל פעם הוא מראה לי מספר אחר של תגובות וכניסות. מעניין...נראה אם זה יסתדר. אני היחידה או שלא?
ראשון ושני עברו עלי נורא. ותמיד אני מרגישה צורך לעדכן פה, אבל כשאני אני בחרא מצב רוח אין לי כוח לכתוב, ועכשיו זה כבר לא ירגיש משחרר באותה מידה...
פשוט הרגשתי נורא. באמת. אכלתי והקפדתי על מה שצריך ב-100%, אבל אחרי האוכל אני פשוט בחדר בוכה. או אפילו לא בחדר. אצל דודים, בסלון, ברחוב, בטלפון...בכל מקום. You name it. לא יודעת מה עבר עלי. אולי בגלל שהרגשתי כל הזמן יותר נפוחה מתמיד (מה שהתברר היום כטעות בפגישה עם הדיאטנית שהוסיפה לי עוד לתפריט...יופי) ואולי בגלל שאני יודעת כבר להוציא לפחות חלק החוצה, ולא מימשתי את זה...
מאז הפעם הראשונה הקאתי עוד 3 פעמים, ואני לא רוצה להיכנס לזה. באמת שלא. אז אני מחזיקה את עצמי חזק חזק. ואולי זה מה שלוקח ממני את הכוחות ואת מצב הרוח. והצלחתי. הצלחתי פעם אחת, ונראה איך זה ימשיך...
זו התמודדות שכבר נמאס לי ממנה. וקשה לי להרגיש מתלוננת, אבל כבר אין לי כוח. אני לא מאלה שהגיעו לתחתית ואומרות את זה, וזה גורם לי להרגיש עוד יותר מתלוננת, הרי באופן יחסי, לא עברתי יותר מידי. אבל מה שיש לי להגיד זה "אוף". למה אני לא יכולה להפסיק לרדוף אחרי הדבר הזה שלא יהיה שלי, לפחות לא בזמן הקרוב, ולהשלים עם העובדה שבשביל להיות בסדר, צריך לשחרר קצת את המושכות?
אני אצל הפסיכיאטר ביום שני...הוא אולי יעזור לי לנשום קצת יותר לרווחה...למה לעזאזל אני לא יכולה לגרום לעצמי לנשום לרווחה ולישון טוב בלילה?
תודה שאתן כאן...
*מתאימה לי פה איזו תמונה, אבל אני לא מוצאת את האחת הנכונה...*
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
looking for something