אינסוף, ועוד טיפה.

כל הגוף שלי מאושר. אין לי שנייה לנשום, לכן גם לא כתבתי בזמן האחרון. זה גם קצת קשה לכתוב כשהכל כל כך מושלם. צמד המילים ״טוב לי״ הוא לא חומר לפוסט מרשים במיוחד. 

כל מה שאף פעם לא היה בדיוק, עכשיו יושב כאילו נתפר בידי אומן ישר מתוך החלומות שלי. אז יש לי מבט והבטחות, סקס של אחר הצהריים, תגובות להבעות הפנים שלי, מגירה מלאה תחרה ותנועה אחת קטנה שגורמת לי להתפרק מבפנים מרוב אהבה טהורה. הכל קורה בתוך אלפיות שניה, וברור לי שמהצד זה ייראה כמו שיגעון של שני ילדים מאוהבים וטיפשים. רק שאתה כבר לא ילד, ואני לא טיפשה, וכל ההיסחפות הזאת מרגישה נכונה לגמרי כשמסתכלים עליה מבפנים. כאילו שאין לנו ברירה אלא להפוך להיות אחד, שני שלמים שמושלמים זה לזו, וכשהם מתאחדים הם יוצרים אחד טוב יותר, אולי רק כי כל כך טוב לו. 

הפעם זה באמת. אין לי ״אבל״, אין לי מחשבות אובססיביות, אין ספק קל או תחושת כבדות בבטן שמתלווה כמו תמיד לפרפרים. אני פשוט במקום הנכון.

בבית.