'אני רוצה שתזכור, כי הייתי אדם. והנורא שבדבר שגם הם היו בני אנוש.'
דקה דומייה לא תספיק לשישה מיליון אף פעם לא נוכל לקלוט את גודל האסון. היה לו חזון סופי הפתרון כולם הולכים לישון
וזה היום האחרון.
אחד ועוד אחד עם שלם כמעט נכחד שאפילו האמיץ ביותר לא שרד.
אף אחד לא בנאדם כל אחד נהיה מספר שעומד בתור ארוך לא לראות את המחר.
כל כך הרבה בכי ואפילו לא דמעה כל כך הרבה סוף וזאת בכלל ההתחלה. המון תפילות צעקות ולא שומעים צליל
ואיך המשיח לא בא כבר להציל? מטרות נעות במטווחו של השטן אי אפשר להתחבא ולברוח אין לאן. טמפרטורה מתחממת ונדבקת לרגליים
אפר לאפר הנשמות לשמיים. הרכבות אל המוות מסכת השקרים חסרי אונים עוד נאבקים על החיים. נרצחו נשדדו דעכו נשמותיהם הוספרו שועבדו לא נשכח את שמותיהם. הרגו את החירות אך נשארה עוד התקווה הנפש הומיה העין צופיה.
טבח ללא סיבה ים של קורבנות טלאי צהוב על החולצה הוא יישלח ללהבות.
איך אפשר לקטוף לילדים ת'חלומות? בזמן שחוטפים למבוגרים ת'זכרונות. מה עשיתי כל כך רע שאין שום מחילה?
תמיד אמרתי אמן אחרי כל תפילה.
עכשיו רצות בראש מחשבות על לפרוש תגידו איך איבדנו כל צל ומֵנוש. תרגישו-מה עבר עלינו בשואה שישים שנה
וזה עוד חרוט בנשמה.
צעקה עמוקה נתקעת בגרון שישה מיליון נחרטו בזיכרון. מה הטעות שיצרה האנטישמיות .מי נתן לאדם רשות להשמיד תרבות. מהמגן דוד נשאר שריד אני את שלי בחיים לא מוריד. שיזהיר בעתיד לא לחזור על טעויות ויזכיר להשאיר את העיניים פתוחות.
וללמוד-לא להיות טרף בתוך המצור לא עוד לבהות לפחד לעמוד. לחיות בכבוד ולמות בכבוד הקוד לגן עדן הוא לשרוד. השמש תזרח והשמש תצלול הגשם יבוא וישטוף את הכל.
הגלגל הוא עגול זה נכון למה אם יש חיים אחרי המוות נחכה להם שמה.
השיר הזה. שכבר שבוע מתנגן אצלי בפאלפון,במחשב,באמפי,שכבר שבוע אני בוכה כול פעם מחדש כשאני שומעת אותו.
השיר הזה משקף את כול מה שאני חושבת על הקטסטרופה הזאת,שהעם שלנו עבר.
השורה הזאת 'מי נתן רשות לאדם להשמיד תרבות' אין לילה שאני שוכבת במיטה ותוהה..מי באמת נתן לו רשות לזה?
מי נתן לו רשות להשמיד, להרוס, להשפיל, להיתעלל, להרוג אנשים שסך הכול היו יותר מצליחים ממנו?
עשירים ממנו? בעלי דם אדום ולא כחול כמו שלו?
לא נראה לי שאני יקבל תשובה אחת לפחות,שתיראה לי הגיונית לזה שבנאדם מחליט לקחת הכול לידיים ולהשמיד 6 מיליון יהודים. 6 מיליון יהודים שלא עשו שום דבר רע. 6 מיליון יהודים שרק רצו לחיות.
כמו שרשום בשיר 'מהמגן דוד נשאר שריד אני את שלי בחיים לא מוריד' לא הורדתי לא מורידה ולא יוריד!
יהיו אנשים שיבואו אלי ויגידו לי: 'למה כול כך אכפת לך מהם, את בעצמך לא שומרת?' למה כול כך אכפת לי מהם?
מי אלה הם? 6 מיליון האנשים שנרצחו בדם קר על כלום? נכון. אני לא לא שומרת אבל יש לי כבוד לאנשים שמסביבי, יש לי כבוד לדודים של אבא שלי ז"ל שנרצחו בידי הנאצים כי ניסו לעזור לילדים יהודים להישתחרר מהגטו, יש לי כבוד לסבא רבא שלי ז"ל שעבר עינויים קשים ואחרי שהצליח לברוח נתקל בקצין אס-אס שירה בו בלי להיסתכל עליו אפילו.
אני יסיים את הפוסט הזה בכמה מילים,כמה מילים שאומרות הרבה...אל תשכחו מאיפו אתם,אל תהפכו למספר ושאף אחד לא ינסה לגזול ממכם את החיים האלה עד שאלוהים לא לוקח אותם ממכם.
60 שנה
וזה עוד חרוט בנשמה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Beautiful hallucination
