בלוג אישי. :>

יש לי אהבה. מכיתה ה'. זתומרת, אנחנו ביחד מכיתה א' אבל התאהבתי בו בכיתה ה'. וכל פעם אהבתי אותו מאוד מאוד מאוד ואחר כך שנאתי אותו כ'כ ולא הבנתי איך אהבתי אותו. אבל כל פעם שאהבתי מישהו אחר, ידעתי שזה סתם ואני רק רוצה לשכוח אותו. ורק עכשיו אני מבינה שהוא אהבת חיי וגם אם אני אומרת שאני לא אוהבת אותו, אני חולה עליו ומתה עליו. ואני כ'כ אוהבת אותו. והוא לא יודע . למרות שלפני כמה זמן ילד אחר אמר לו ולכל הכיתה שלו שאני אוהבת אותו, וזה היה בשיעור היה בשיעור האחרון [ערבית, אם אתם מתעניינים ^^] ואז כל הכיתה שלו והוא שאלו אם זה נכון והם באו לכיתה ורציתי באותו רגע פשוט למות או להיקבר באדמה. זה היה כ'כ מביך אתם לא מבינים. ואח"כ הוא שאל אותי עוד כמה פעמים אם זה נכון ואני וחברה שלי כל פעם אומרות לו שזה לא נכון והילד סתם אמר את זה. אוף אני כ'כ רוצה שהוא יאהב אותי. אתמול הסתכלתי על כל השיחות שלנו, מכיתה ה' עד עכשיו [דרך אגב, אני בכיתה ח' אם לא אמרתי לכם עדיין] וראיתי את כל הפעמים שאמרנו אחד לשני אני אוהב/ת אותך ופשוט בכיתי. אני כ'כ רוצה שגם עכשיו נהיה ככה. מה שהיה זה מטורף. כ'כ אהבנו אחד את השני. אוף, למה עכשיו זה לא ככה?! לפחות מבחינתו. למה הוא לא שם לב שאני מסתכלת עליו כל הזמן? למה הוא לא יודע את זה כבר. הלוואי שגם הוא מרגיש ככה. שגם הוא שואל את עצמו את הדברים האלה. אבל לא נראה לי כ'כ שזה מה שהוא מרגיש. שהוא גם אוהב אותי. אם אתה רואה את זה, תדע שזה אתה. ותדע שאתה כל החיים שלי. שאין לי כלום בלעדייך. אני אתן הכל בשבילך ואני לא יודעת מה אני יעשה אם יקרה לך משהו. אני אמות. אז ילד? אני רק רוצה שתבין כמה אתה חשוב לי וכמה אתה חסר לי וכמה אני אוהבת אותך. כשאני רואה אותך אני מתמלאת באושר והלב שלי מתפוצץ. אם רק היית יודע שבכל פעם שאתה מסתכל עליי אני נמסה, ובכל פעם שאני מדבר אליי הגוף שלי מתמלא בחום... אה ויש לו שיער ארוך, אז פעם היה לו משחק כדורגל חשוב וכרגיל אני וחברות שלי באנו לראות אותם והיה לו חם ולא נוח עם השיער אז הוא ביקש שנעשה לו קוקו אז חברה שלי [אמרתי כבר שהיא גם מאוהבת בו? טוב, אבל זאת לא אהבה אמיתית, כמוני ^^] אז היא לקחה ביקוד והתחילה לעשות לו קוקו. אבל היא לא יודעת ולא הצליח לה כ'כ אז אמרתי: "תביאי אני יעשה לו" ונגעתי בשיער שלו וזה היה הרגע הכי מדהים בעולם. שכחתי מהמשחק ומהכל וזה היה כאילו רק אני הוא וחברות שלי שם. הלוואי שהרגע הזה היה ממשיך לנצח...

יש עוד מישהו שהוא חשוב לי. שזה בעצם מישהי. החברה הכי טובה שלי [לשעבר] היא עזבה אותי לטובת חברה אחרת. ואני מרגישה כ'כ לבד עכשיו. יש לי חברה הכי טובה. אבל אני לא  ממש אוהבת אותה ולא מרגישה איתה בנוח וכל פעם שהיא לא באה לאנשהו אני שמחה. זתומרת, כיף לי איתה אבל אנחנו כ'כ שונות ואני לא מרגישה אצלה בבית ואני לא יכולה לדבר איתה על הכל. ואני כ'כ רוצה לחזור לחברה הקודמת. כ'כ אהבתי אותה והרגשתי איתה כאילו אנחנו אחיות. היא כ'כ פגעה בי שפתאום היא החברה הכי טובה של מישהי אחרת. ואני בכלל לא מדברת איתה עכשיו. אפילו לא שלום בבוקר. זה לא פייר שהחיים שלי דפוקים. אין לי כלום בחיים מלבדם. אני כל יום באה לבית ספר כדי לראות אותם. [טוב, וגם בגלל שחייבים -.-]

אז אם אתם במקרה פה ורואים את זה, תדעו שאתם הכי חשובים לי בחיים ואני אוהבת אתכם כמו המשפחה שלי. ואם במקרה תרצו לחזור אליי, אני תמיד מחכה. אתם האושר שלי ואין לי כלום בלעדיכם. ילדה, אם חברה שלי תעזוב אותי אני יהיה לבד וגם איתה אני מרגישה לבד. בבקשה, תחזרי אליי.

וואו, זה היה ארוך.. אם מישהו מכיר אותי ויודע על מי אני מדברת בבקשה תצא מפה. אני לא רוצה שמישהו שמכיר אותי יקרא את כל זה. זה דברים אישיים שאני לא מספרת לאף אחד ומבחינתי הבלוג החבר הכי טוב שלי ואני מספרת כאן ומוציאה את הרגשות ואת הדברים הכי אישיים ואת כל מה שאני עוברת. אני לא רוצה שמישהו יידע את זה. אה ושכחתי להגיד, שיר זה שם בדויי! אני לא אחשוף את השם האמיתי שלי כאן ואת עיר המגורים. אני רק יגיד שאני בת 14. וסורי על החפירה -_-"