אופטימיות כדרך חיים

כוסאמק.

אני שונאת את זה שמגיע הסוף.

אני לא אהיה מעפנה ואגיד שכל התקופה הזאת היתה חסרת משמעות ושהיא היתה סתם.

כי היא פשוט לא.

הרווחתי כל כך הרבה חברים.

עשיתי כל כך הרבה דברים.

נהניתי כמו שבחיים לא נהניתי.

לעזאזל.. זה באמת מציק לי איפה שהוא בלב, ואל תגידו שלכם לא, כי בטוח זה מציק קצת.. אפילו לטיפה.

ואיפה האופטימיות פה?

כן, יש גם אופטימיות.

החברים שלי. מי שבאמת חשוב לי, אני אצליח לשמור קרוב אליי, אני בטוחה.

ו.. כל הזכרונות הטובים, לא אשכח, הם ישארו.

והרי, זאת הזדמנות טובה לפתוח דף חדש, להיות מי שאני באמת רוצה להיות.

בכל זאת, מגמת מוזיקה, מקום שרציתי להגיע אליו מאז שהייתי קטנה.

לכל דבר יש גם את חצי הכוס המלאה.

ככה אני בוחרת להסתכל על החיים.

אופטימיות כדרך חיים.