"מה את עושה?"
"מצילה לך את התחת"
"אבל חשבתי ש.."
"אנחנו לא חברים?"
"אהה... "
"יאללה בוא בוא כבר לפני שתסתבך יותר"
"חכי צריך להוציא גם את אודי"
"השתגעת?"
"את לא מתכוונת להפקיר אותו"
"אני לא מתכוונת לחזור לשם בזמן הקרוב"
"נתראה בארץ"
נכנסים פנימה.
אודי ראשון, רון שני, אחריהם החיילים שלהם. שקט מופתי.
אפילו במערכת הקשר אין רעש. שקט מפחיד.
צעדים קטנים, 7 מטר הפרש בין חייל לחייל. כדור בקנה.
דנה, החובשת הקרבית, נשארה מאחור. ידעה שצריכים אותה על המסוק. ידעה שהיא תגיע אליהם, ידעה שהיא מעדיפה שלא.
הגעה אל הכוח באמצעות מסוק אומרת רק דבר אחד - פאשלה.
"נתקלנו!!!!!!", צורח אודי כששריקות הכדורים מפלחות את האוויר.
כולם כבר על הקרקע, יורים לעבר הכיפות. יורים אל הלא נודע.
רון לוקח פיקוד כשאודי מאבד את ההכרה. מתחילים לחתור למגע.
המסוק באוויר. הכוח חיסל את ההתנגדות, אך המחיר כבד.
"לא רבים לפני פעילות"
"תשתוק כבר, אני לא יכולה איתך"
"את לא מבינה שאסור לנו לריב לפני פעילות?!"
"אנחנו לא רבים, אנחנו מדברים"
"בקול רם ובעצבים"
"אז תירגע!!"
"אני לא יכול"
שקט
"את לא מבינה שאני נכנס שוב הלילה, את לא מבינה שאני צריך להיות סופר מרוכז?"
"תבטיח לי שזאת הפעם האחרונה"
"זה לא תלוי בי מאמי"
"אז יאללה לך לך תכין ת'חיילים שלך"
דנה יצאה בוכה מאוהל המ"פ. רון, ה-ס', לא ידע מה להגיד והעדיף לשתוק.
"שוב פעם מילואים?!?"
"זה מלחמה דנה, מ-ל-ח-מ-ה!"
"תאמין לי אתה היחיד שמתגייס"
"אז בואי איתי ותראי, אמרת שהיית קרבית לא?"
"חובשת, חובשת"
"אז יאללה תצטרפי אליי, זה יהיה סוג של ירח דבש"
המסוק נשאר על הקרקע. לא הייתה לו ברירה.
אודי כבר היה על אלונקה. רון היה נחוש מאוד.
"אחד, שתיים, והופ", אמר רון, "כל הכבוד"
אודי כבר היה מחוסר הכרה ממזמן. כדור פילח את גופו, דם רב אבד שם, אך דנה, עשתה את עבודה מרגע נחיתת המסוק.
"הנה תל חי אודי, תחזיק מעמד", רון דיבר בחצי קול.
"תחשוב על הים, על הגלים, אנחנו נתפוס בנות", הוא המשיך
"אני שומעת אותך"
רון צחק פעם ראשונה מתחילת היום, "אני מנסה לעודד אותו, את יודעת שאני אוהב אותך"
"איזה מתוק, אף פעם לא אמרת לי את זה עדיין"
* השמות בדויים הסיפור אמיתי
** סיפור זה משתתף בתחרות הסיפורים של ישראבלוג
בבלוג זה
בכל הבלוגים
