איזה באסה, אני מאוהב

הרגליים מתקפלות

יד ימין על הנשק

יד שמאל יורדת לקרקע

לא עוברת שנייה מהרגע שהיא נוגעת בקרקע והרגליים עפות אחורה

עין אחת סגורה, השניה על המטרה

מוציא את כל האוויר מהריאות

מוודא שכל האוויר יצא מהריאות כדי שהחזה לא יעלה לי את הנשק למעלה

נקירה - פגיעה

ריח אבק השריפה הממכר, רעש הירייה הנוסטלגי

ממשיכים לירות

אני כרגע כותב לכם מהמילואים

כל פעם מחדש אני לא מצליח לתפוס שאני נמצא שם

אנשים בני 22-39 עושים את זה כל שנה

הלוחמים מבינינו אף עושים את זה פעמיים בשנה לעיתים

הגוף בכריעה

הרגליים כואבות

אבל אין ברירה

העיניים רואות רק מה שבכוונת

הכוונת רואה רק מה שהיד מכוונת

היד מכוונת לכיוון האויב התורן

בום

כדור שורק לידי

(כמובן שלא באמת)

מתחילים לתת מכת אש

יורים למעלה, יורים לצדדים

אני מזהה מאיפה מגיעה הירייה ומתחילים להסתער

קודם מפקד, אחר כך סגן

כמו רובוטים

למרות שהשתחררנו מזמן, זוכרים את הסדר

אנחנו עורכי דין, רואי חשבון, מנהלי חברות, עצמאים, מובטלים

אבל לחודש בשנה אנחנו שווים - חיילים, לוחמים במילואים

רק פה יש את הדבר הזה הנקרא מילואים.

מילואים, בהגדרתו, הוא כוח רזרבי שאמור לשמש עזרה בעת מצב חירום

בעבר זה אכן היה כך, מילואים היו רק אימונים ומלחמות

כיום הנטל על הצבא גדול מאוד ועל כן מילואים זה אימונים, מלחמות, גזרה, עוד קצת אימונים, עוד תרומה לחברה וכו'

רק בישראל ניתן למצוא את הדבר הזה

מרקם של אנשים שאין ביניהם שום קשר, נפגשים לחודש בשנה, יושבים על כוס קפה שחור, נהנים ביחד, בסביבה שאין בה אישה אחת, נזכרים בימי העבר, אוכלים חול ביחד, מתחפרים ביחד, מגנים ביחד על מדינת ישראל

רק בישראל ניתן למצוא "ילד" בן 22 יושב עם אבא בן 38 ביחד בעמדת שמירה, ויש ביניהם דבר אחד משותף שהוא הוא עולם ומלואו

רק בישראל ניתן למצוא אנשים שמסכימים לעזוב את העבודה, האישה, החברה, בידיעה שרוב הסיכויים שהם יפסידו כסף כתוצאה מכך, והכל במטרה אחת - מילואים

ישראל היא כמעט המדינה היחידה בעולם אשר נלחמת על חייה עדיין.

כולם מתלוננים שהם מקבלים צו של מילואים

אבל עדיין כשפורצת מלחמה או כשיש מבצע גדול - תמיד תהיה התייצבות של 120% מהקריאה.

זה לא טריוויאלי שאנשים עושים מילואים, בטח שלא הלוחמים.

הם בדרך כלל מסתובבים על חצי ב' בתחנות מרכזיות, או על ב' מלא עם קוקו, בלי גומיות, עם חולצה בחוץ, כמובן שבלי כומתה

תסתכלו עלינו, תחייכו אלינו, תודו לנו בלב, ותשמחו שאנחנו פה בשבילכם, כיוון שאנחנו פה כמעט בהתנדבות.

רק טוב,

אניייייייייייי...