לא משהו חשוב , משהו עצוב , סיפור אהבה

אוקיי . . .

אז נזכרתי בסיסמא . . .

אני לא ממשיכה את " בחצר של אבא " אבל יהיה סיפור חדשדש . . .

תהנו !

"לא משהו חשוב , משהו עצוב , סיפור אהבה" - פרק ראשון

לא היה לה כח יותר

היא לא רצתה לריב , באמת שלא

אבל זה היה יותר חזק ממנה .

היא התפרצה , כמו שלא התפרצה מעולם .

כולם היו בשוק , לא רגילים לראות אותה במצב כזה .

היא ידעה מה יהיו התוצעות של זה , והמשיכה , פרקה את כל מה שהיה לה על הלב .

זהו .

זה נגמר .

מי חבר שלה עוד ?

היא לא יודעת .

היא יודעת רק משהו אחד .

שום דבר , אבל שום דבר ,

לא יהיה כמו קודם .

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

" בוקר טוב ! בוקר טוב ! " ציפצף השעון המעורר שעמד ליד מיטתה של יערה .

יערה קמה באי חשק . היא לא רצתה ללכת לבי"ס .

היא זכרה מה היה אתמול בפעולה בצופים .

היא ידעה שאין לה דרך לתחמק מהאמת .

עמרי כבר לא חבר שלה יותר .

נעמה כבר לא החברה הכי טובה שלה .

היא לבד .

היא תיארה לעצמה שזה לא יהיה ככה לתמיד .

אבל עד מתי ?

לזה , כבר לא הייתה לה תשובה .

החאקי שלה היה זרוק על הכיסא הכחול ברשלנות .

הוא הזכיר לה הכל .

היא בעטה בו חזק רמסה אותו . עשתה לו קרע גדול בשרוול.

הוא הזכיר לה סמרטות רצפה .

בדיוק כמו הלב שלה הוא נראה .

היא לבשה במהירות את הבגדים שלה בלי לחשוב יותר מדי על מה שקרה .

חולצת בי"ס בצבע תכלת וג'ינס קצר עם פאטץ' של מיקי מאוס בכיס האחורי - איפה שפעם הוא נקרא לה .

היא נעמדה מול המראה , מברישה את שערותיה השחורות כפחם.

היא עמדה ככה בערך רבע שעה , עוברת על כל השיער שוב ושוב , רק שהיא לא תצתרך ללכת משם , ללכת לבי"ס .

העיינים שלה התמלאו דמעות .

העיינים האלה , הכחולות , העמוקות , שתמיד התלהבו מהן היו מלאות בדמעות .

זאת לא הייתה הכוונה שלה .

באמת שלא .

היא רק רצתה להוכיח את העמדה שלה .

שיבינו גם אותה .

שיפסיקו לרוץ אחרי נעמה בכל דבר .

אבל כמו תמיד , היה עדיף לה לשתוק .

אם היא הייתה שותקת , היא הייתה מחייכת עכשיו .

עצובה , אבל מחייכת .

היא ידעה שאם היא הייתה שותקת היו לה חברים עכשיו .

או יותר נכון .

גם היא , כמו כל ה" חברים שלה " לשעבר , הייתה פשוט שפוטה של נעמה .

היא ניגבה את הדמעות , הן הגיעו שוב .

היא המשיכה לנגב אותן , וזה לא עזר לה .

על החולצה שלה , שהייתה בתכלת בהיר , התחילו להיווצר כתמים כהים .

היא החליפה חולצה , הפעם לחולצה שחורה .

היא רצה מהר ככל האפשר לתחנת האוטובוס , שניה לפני שהוא עזב אותה היא הספיקה לעלות עליו .

מתנשמת היא התיישבה בכיסא הראשון שהיה פנוי .

היא שמעה לידה קולות " כלבה . מי מסכים לך לשבת פה ? ! " זאת הייתה נעמה .

יערה עברה מקום ושוב " יערה , אני שונא אותך , לכי " .

מקווה שאהבתם = ]