"ליהי!! תעני כבר לטלפון! " נשמעה קריאה מהחדר השני.
"אני עונה , אני עונה!"
"הלו?"
"ליהי,מניינים? זה אופק, בא לך שניסע לקניון?"
"לא לא , לא היום..פעם אחרת.."
"טוב,נדבר..ביי"
ניתקתי,והתחברתי למסנג'ר.
עברתי על כל הרשימת המחוברים ,בתקווה שהשם שלו יתגלה אלי .
לא, הוא לא היה מחובר.
מעניין מה הוא עושה עכשיו, מבלה עם חברים , בקניון , רואה סרט או משהו...
נזרקתי על המיטה בכבדות והסתכלתי על התיקרה.
חשבתי לעצמי, איך אפשר להתאהב במישהו שלא ראית בחיים?
איך אפשר לחשוב על מישהו שהדבר היחידי שמקשר ביניכם זה איזו המצאה טכנולוגית.
לא ידעתי מה לעשות עם העובדה, שאני מאוהבת בילד העונה לשם אבי.
אני לא אשכח איך הכל התחיל .
יום אחד נכנסתי למסנג'ר אחרי בית הספר ,כמו כל יום נורמלי.
התחברתי וראיתי שמישהו הוסיף אותי .
בגלל היותי ילדה חברותית , לקחתי את זה בקלות ואישרתי , בלי היסוסים .
ליהי(: אומר\ת:
מי זה?
Avi אומר\ת:
אבי...מה נשמע?
ליהי(: אומר\ת:
אוקי, אבי....?
מי מה למה כמה איך מתי?
מאיפה נפלת עלי?
Avi אומר\ת:
לא יודע..תזרמי..הוספתי אותך סתם
"תזרמי"
מה זה המושג הזה "תזרמי"?
בגלל המושג הזה "תזרמי" , עכשיו אני מאוהבת באבי חנינה, מראש העין .
אף אחד לא ידע על זה, גם לא גילי וליאל, החברות הכי טובות .
מאז הפרידה שלי עם רועי , שהייתה לפני חצי שנה , לא היה לי חבר עוד.
החברות שלי תמיד מנסות לשדך לי איזה מישהו, פעם שמן בלונדיני , פעם שחום , פעם צנום משקפופר.
אבל התירוץ שלי זה שאני עוד "משתקמת" מהקשר עם רועי.
אני יודעת שהתירוץ הזה לא יעבוד עליהן עוד הרבה זמן, אבל זה מה שיש בנתיים, אני לא יכולה להרשות לעצמי
לספר לגילי וליאל, הן ישר יהיו נגד זה .
תוך כדי זה שאני מדברת לעצמי,פתאום הוא התחבר.
אמרתי לעצמי,הפעם אני לא אשלח הודעה!
שהוא ישלח! כל הזמן אני שולחת! נראה אם גם לו יהיה אכפת .
המשך יבוא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
